זכרונות הרב דוקטור מיוון

טל סלוצקר

זיכרונות הרב דוקטור ביוון

 

המדינה היוונית נחותה ממדינת ישראל בכמה מובנים. אך היא איננה כזאת במובנים פילוסופיים. הפילוסופיה והדת היו באופוזיציה זו לזו שנים רבות והזיכרון נישמר. לכן הפילוסופיה מייצגת את החילוניות והדת את הדתיות המובנת. הפילוסופיה היא ייצוג של החילוניות ולא החילוניות עצמה, אך יש כאלו הרואים בה את החילוניות המובהקת. במובנים רבים היא המחשבה החילונית הכי וותיקה ועמוקה. הנוף היווני עצמו זוכר את הפילוסופיה העתיקה ומזכיר את הריב העתיק בין הפילוסופים והנוצרים שהגיע אפילו לשלב של איסור הפילוסופיה על ידי הנצרות. עם זאת היוונים טוענים שהפילוסופיה מעולם לא ניפסקה אצלם. שהעיסוק בה נמשך כל אלפי השנים האלו בהם היא הייתה למרכז המחשבה שמחוץ לדת, רוחנית ממחשבת הרפואה אך פחות פיזית ממנה. מחשבת הרפואה היוונית היא מחשבת הגוף ואילו מחשבת האידאות היוונית היא המחשבה שמחוץ לעולם שקובעת את מה שבתוך העולם. כך היוונית מיפו ופירקו את המחשבה לדורות הבאים. בדיאלוגים של אפלטון שהתרחשו באתונה מתואר מה שקרה לפני הולדת האקדמיות שהתחילו עם האקדמיה הראשונה שבנה אפלטון.

אחר כך הוקם הליסאון של אריסטו ושניהם קיימים כאתר של מחשבה יוונית. היוונים חושבים שצבעה של הפילוסופיה היוונית הוא ירוק ואילו אני הייתי אומר שצבעה של הפילוסופיה הישראלית הוא הכחול, כחול של השמיים. צבע המחשבה הישראלי שואף למעלה ואילו צבעה של מחשבת יוון שואף אל הטבע. כך מתבטאת סמליות הצבע במחשבה וסמל המחשבה בצבע. העולם שלנו דורש קיום מוחשי בשביל המחשבה על אף היות המחשבה רוחנית. המים עצמם הם מחשבה בנוסף לאידיאת המים. השמים עצמם נותנים דוגמא למחשבה בגלל גובהם והמטוס העובר בהם תר על המחשבה. בארץ תנאי המחשבה הטובים ביותר נמצאים בדת אך הדת מגבילה את הפילוסופיה ובנוסף היא איננה נותנת לאדם להרגיש את החופש המאפיין את המודרניזם.

בנוסף מחשבת הדת אינה מאפשר את המחשבה הכוללת בתוכה כתיבה ופרסום בגלל האיסור לכתוב בישיבה. כדי לכתוב ולפרסם דרוש אישור. העולם בנוי כמה שמאפשר מחשבה ואנו חיים בעולם המאפשר את המחשבה המודרניסטית והפוסט מודרניסטית. הספרייה מאפשרת תנאי זיכרון של הידע באופן סידורה כסלון והמדינה מאפשרת את מחשבת הפירוק הדה קונסטרוקטיבית. ההשתקפות היא יותר מודרניסטית מפוסט מודרניסטית ואילו הטקסט כיחידה נפרדת פסיכואנליטית היא מחשבה שמתאימה יותר לפוסט מודרניזם, גם אם קיום מחשבה מסוג כזה היה קיים גם לפני הופעת הפוסט מודרניזם בצרפת. המחשבה הפוסטמודרנית מאפשרת את ניקוי השטח לאמונה אך החילוניות הישראלית נלחמת באמונה מלחמה מרה באופן מושגי ובאופן רגשי. אפילו בזכוכית מופיעה הסימולקרה ותנועת המרחב הסטטי. זהו הסובייקט הרואה, הסובייקט התופס את המרחב התלת מימדי בהשתקפות ובמראה. הרבנות נשארת במרחב הזה חסרת מאמינים משום שהעם החילוני מרוקן מאמונה. כך נשאר הרב בנוכחות החפצים המאגיים ובתחום האמונה הפנימית. הרב נשאר לעצמו במרחב הפילוסופי המאוכלס באלו שאינם רוצים לפגוש את הדת בתוך חייהם אשר שוכחים את משמעותה של הרבנות ואת כוחה המחייה של המאגיה. לכן המאמינים מתקשרים עם הרבנות במרחב הוירטואלי באופן שטוח מבחינה פיזית שאינו מאפשר טקסים דתיים משותפים של ממש משום הריחוק. הקירוב לרבנות מאפשר גישה להתפתחות הדתית. אך הרב ממשיך להתקיים במרחב החילוני ולכן מתקיים תוך אמונה פנימית במרחב האימונה שזהו המרחב בו אי האמונה פוגש את הסובייקטים הצייתניים הטקסטואליים. הרחוב התל אביב במובן של בתי הקפה מאפשר מחשבה אך אינו נותן גישה להלכה. כך נשארת ההלכה על התפתחויותיה הטקסטואליות במרחבה הדתי ומעשיות החילוניות הישראלית במרחב העבודה. הקפה מאפשר את מחשבת הסובייקט ואילו הרפואה את מחשבות המוות והכח על הגוף. הפתולוגיה על התרחשויות הגוף מאפשרת את מחשבת הרפואה הפיזית המתמהמהת בין בריאות לחולי לגוף הבריא פעם נוספת לאחר שריפא את עצמו. והכשרות מציעה פיתרון לפילוסופיה על בעייתה.

היכן שאין מזון אחר  יש יותר מחשבה. המזון של יוון על בעיותיו מזכיר את מחשבת סוקרטס על רגע הלימודים שלו ורגעי מותו האחרונים ברגע בו ביקש לתת תרנגולת לאל הרפואה לאחר שבלע את הרעל. הרפואה מחזקת את המחשבה בניסיון הפיזי שהיא נותנת עם הגוף בלימודי הרפואה. כך היא מחדדת את התודעה ומספקת פיתרון לבעיה. המפגש עם הדת נותן את הבנת הרפואה כאמונה אך אינו נותן פתרונות פרקטיים ברפואה משום היעדרות המוסדות הדתיים שמספקים עזרה רפואית במובן הדתי. כך שהמסע בחיים הוא מסע בתוך הידע לעבר הסובייקט הפרה קוגיטיבי שמכיל גם את המחשבה הפרה קוגניטיבית ובחזרה למחשבת המילה ותוך כדי האזנה למה שמספק את הגוף מבחינה אסתטית. הסובייקט הישראלי הקטוע ומוצץ הדם מתקיים כגוף יחידני וכשיחה בין גופים עם הירדמות התודעה והתעוררות התודעה הגופנית. הפילוסופיה יוצרת סחרור של המחשבה שמתקיימת בנפרד מהגוף הסובל המתבונן במציאות כמתוך כלא. הסטטיות מספקת בסיס מסתובב לגוף הרוצה לחזור ולהיות גוף ללא איברים משתוקק ותמידי במישור האינסופיות של המחשבה אך הוא סגור בגבולותיו.

קומות המחשבה האסטתית הן כמו מוזיאון ובו קומת הקרקע ומעליה מישורי מחשבה נוספת כשהמחשבה התחתית היא החשובה ביותר. כך המחשבה מתקיימת בתוך המישור הבנוי כמעין כלא למחשבה. ההלכה מפזרת את האנרגיה ואילו הפילוסופיה כולאת אותה בתוך הגוף עד הסובייקט והגוף ללא איברים. האור מייצג את האלוהות שאינה חודרת לתוך המחשבה המחכה להתפרץ עם הבחילה. יובש המחשבה נותן לה מישור גיאוגרפי פוליטי מחשבת המחקר הנטולת היררכיות. כך מתחברת הפילוסופיה למחשבת הרפואה ומפרידה את עצמה מהשירה במישור הטקסטואלי. הפרדנו את עצמנו מן הטבע. פיזית ומחשבתית. רגעי הטבע שיש לנו בעיר הם רק זיכרונות מהטבע מאפשר המחשבה של יוון. הטבע בישראל מאפשר מטפורות ויש לנו מטאפורות בבנייה אך יוון הרחוקה מתקיימת מולנו בעיקר כשריד ארכיאולוגי. הגבריות מתקיימת בתוך הנוף הנשי של ארץ שמכילה בנופיה את הסובייקט הישראלי המת חי שמבקש את הדם הבא והוא נטול דם בזיכרונו את היהדות. הטקסט הנכתב על ידי המציאות מתחברת כיצירה מוזיקלית שמאפשרת למילים להיבלע לתוך מחשבת המוזיקה.

האמנות כמישור הנראה של המחשבה מספקת את הסדר הנדרש לדיבור עליה כזיכרון מעברו של העולם שחי בתקופה בה התאפשרה מחשבת עולם הציור הריאליסטי כנוכחות קלאסית ולא פוסטמודרנית. הנוכחות הפוסטמודרנית אינה מאפשר את קיום הקלאסיקה בציור במובנה המקורי אלא כפסטיש או חזרה פטישיסטית על העבר הקדום של האמנות. אך יוון מרוקנת מהאמנות הישראלית. שם אף מישורי העיר המודרנית מזכירים את לופז גרסייה של ספרד שאף ביקר בגבעת הפרתנון בשנות השבעים ולמד בה את האמנות הקלאסית. כך מספקת יוון קפיצה בזיכרון לציור ההיפריאליסטי הדתי של האמן הספרדי בעמודים נעדרי הברזל שלה. הפילוסופיה היוונית העכשווית עם זאת היא נאו אפלטונית ולכן סודית ופחות מפורסמת כספרות משום שספריה אינם נמכרים בחנויות הספרים היווניות הבלתי קיימות. מפת הבניין מספקת מראה מלמעלה על קומות המחשבה כממפה את אידיאת הבניין. מערכת המיזוג היא איוורור של המחשבה הנתקלת בלכלוך. וקדיחת הבנייה היא הביקורת המבקשת להחריב את ספרות המחשבה המתהווה בצעירותה ולהחליפה במחשבה ישנה או חדשה.