בשבח השיעמום

 דוקטור טל סלוצקר

בשבח השיעמום

 

בתקופה בה אנו חיים קל למצוא אנשים המדברים בעד 'המעניין'. מחפשים את מה שמעניין ורוצים לעשות ולחיות את מה שמעניין. מאמר זה דן בצידו השני של המטבע, השיעמום, הוא הצד הבטוח יותר בחיים, זה שאינו מזמין הפתעות מטרידות, איננו גורר אותנו להרפתקאות שלא רצינו להשתתף בהן, ומסכן אותנו הרבה פחות. קללה סינית נוסחה "שתחייה בזמנים מעניינים" אבל למה הכוונה? האם כל כך נורא לחיות דבר מה מעניין? הצד המשעמם של החיים הוא צידם הבטוח יותר, זה שאינו מזמין סיכון שהאדם אינו רוצה להזמין לעצמו, זהו חלקו של הזמן בו אנו יושבים על מישור יציב. פעם הייתי בשיחה עם הצייר יאן ראוכוורגר, הוא הציב לי שאלה: מהם קווים מקבילים לצידי הנייר? וענה כעבור שבוע "זה משעמם, מאוד משעמם, ולכן חשוב". אם כן הצד המשעמם הוא צד חשוב, ובמיוחד בתרבות שסוגדת ל'מעניין', מחפשים אורח חיים מעניין, משהו מעניין לעשות, דבר מעניין לחוות ודבר מעניין לאכול, התרבות בה אנו חיים שכחה את משמעותו החשובה ביותר של 'המשעמם' זה שוודאי הסיני או היפני יראו בו ברכה.

גם במסורת הרבנית המשעמם נחשב למעניין, למשל לימודי התלמוד בישיבות. אם ניתן ל'משעמם' זמן והזדמנות נגלה את יתרונותיו הניסתרים, הוא חשוב לנו ורובנו איננו יודעים עד כמה, שבח השיעמום חשוב בדיוק משום שהוא מציע את האופציה הזאת שאיננה מוצעת לעתים קרובות מספיק בחיינו רבי התהפוכות והאקשן. 'המשעמם' נותן לנו זמן להתפתח ולהתעניין, הוא מציע לנו את מה שחשוב את מה שיש פחות מנוס מלהכיר בו, הוא פרק הזמן בו אנו מתרכזים בניגוד לרכבת ההרפתקאות של 'המעניין'. לקרוא ספר למשל עשוי להיחשב למשעמם, או לעסוק בשירה, אלו הם עיסוקים מרכזיים ומשמעותיים ביותר, שלא לדבר על לשכב במיטה או ללכת לישון. לא מתכוון לשעמם אתכם למוות, רק להציע את השיעמום כאופציה רלוונטית. כל מה שבטוח ויציב, שאיננו כרוך בסיכון אדיר ושקשור בעיון ובאורח חיים בטוח יותר, רק הצעה שחורגת מהעניין המוכר. השיעמום משאיר מקום לחלימה בהקיץ ולשירבוט, מפלט של ביטחון במציאות ההפוכה שלנו. זהו האזור הבטוח של הרצוי והחמים, שלווה בין בני משפחה למשל עשויה להביע את הביטחון המבוקש. לא המריבות, האזור נטול הקונפליקטים. המשעמם מותיר אותנו שקטים יותר, מוכנים להשלים עם מציאות שנכונה לנו כשהמציאות כזאת. אינני פוסל קונפליקט למען החשוב לנו, או הפיכה למען מטרות חשובות בחברה, רק אומר שהשיעמומון הזה חשוב לנו גם הוא. והוא שמוביל אותנו לחיים פוריים ולא רק התהפוכות והמהפכות. המיטה בה אנו ישנים יציבה, יש לכך סיבה, איננו רוצים ליפול בשנתנו, כך היא יציבות שבמקומה, מעניין במקרה הזה היה יכול להוביל למצב בלתי רצוי, לפעמים המעניין איננו נכון והיציבות בטוחה.

גוף האדם גם הוא רוצה לפעול ביציבות הזאת שגם אליה אנו משתוקקים, כמו הגבר שרוצה לאכול אחרי שחזר ממקום עבודתו, או חיה הישנה במרבצה. הלילה הוא זמן של שקט שאין בו הפרעות לרוב, על כן הוא כר יציב ליצירה ולעיון. הנקי על פני המלוכלך, המאוזן על פני הנטוי, הדממה על פני רעש מחריש אוזניים שעשוי לבוא אחריה ולהימוג. לכל פסל שמפוסל היטב יש בסיס איתן ויציב. הוא המאפשר את עמידת הפסל. עלינו להסתייע ביציב, להעניק לו חשיבות בחיינו ולא להרפות ממנו כשהוא נחוץ. חיינו דורשים את השיעמום למען ביטחוננו, למען נוכל ליצור ולחשוב, לחיות ולהמשיך לבנות מבנה של יציבות.