איתי זלאיט כח ועוצמה מול השלטון

 

טל סלוצקר

איתי זלאיט

כח ועוצמה מול השלטון

 

בשנים האחרונות מתבלט מאוד בתקשורת האמן איתי זלאיט שמציג פסלים אשר הבולטים ביניהם מציגים את ביבי או בנימין נתניהו כמושאם ובפסל האחרון 'גיבור ישראל' הוא אזרח אוחז דגל אשר מבקש להישתלט בחזרה על המרחב הציבורי.

לטענתו של זלאיט איננו מקבלים את המרחב הציבורי שהוא באופן טבעי שלנו אם איננו דורשים אותו והוא יוצא לדרוש אותו תוך סיכון אישי ומלווה בפרסום רב תוך כתבות בערוצי חדשות ברחבי הארץ ובכל העולם. איתי דורש מאמנים נוספים שינהגו כמוהו ויצאו לכבוש את מרחב כיכרות הארץ ורחובותיה אך לא כל אמן נוהג כמוהו, ישנם אמנים שמעוניינים להשאיר את יצירתם כעת בתחומי הסטודיו או הבית המוזיאון או הגלריה ובקיצור אזורים מקובלים יותר של ההתרחשות האמנותית, ואכן איתי זלאיט כובש את המרחב בלי אישורים מהעירייה ומתוך תחושת שליחות עצמית ומנהיגות מסויימת.

יש שיאמרו שמוטב להסתכן ולהתפרסם מלא להתפרסם כלל אך יש כאלו שמעדיפים מרחב בטוח ועל כן פעילות בטוחה יותר. איתי זלאיט איננו ממען להסתכן מול השלטון, הוא דורש דרישה חד משמעית להוציא את האזרחים וביניהם גן הסופרים והמשוררים מן הבית לכיכר רבין או לכיכר פריז בירושלים אך הם לא ממהרים לקריאתו בינתיים גם אם כמה הסכימו.

בעבר התייצב מול הציבור באותה כיכר בה מציב זלאיט את 'גיבור ישראל' יאיר גרבוז אך מחיר הנאום היה גדול וספק אם היה מוכן לשלמו מראש אם היו מיידעים אותו שזהו יהיה מחירו. את גרבוז רדפו שונאיו וקראו בעקבותיו קריאות גנאי ברחוב בעודו מנסה להתנהל ביום יום, את איתי בינתיים האזרחים אינם רודפים כנראה משום שהוא לוקח את צד האזרח בסיפור וזהו נושאו של הפסל הנוכחי.

בכתבה הוא צוחק עם ילדיו ובוכה מול אביו מתעקש מול השלטונות ואף נעצר. הוא יוצא למרי אזרחי של ממש אבל נשאלת שאלת מידת ההישגים של מרי כזה כשמדובר באזרח אחד בלבד שהרי הפגנות אלפים בתל אביב של אלפיים ואחד עשרה הביאו מעט תוצאות.

ההפגנות נשארות יותר סימליות ופחות בתחום ההישג החוקתי. אולי שווה להפעיל את מנוע האמנות אך לכל אחד יש סך אנרגיה מסויים וייתכן שהפעלתו על עוצמה מלאה בשלב מוקדם עשוייה לעייף בשלב מאוחר יותר של הקריירה, איתי זלאיט איננו חושש לאבד את האנרגיה ויש לו הרבה ממנה פיזית ונפשית ובכל פעם הוא נראה רענן מחדש ולעולם לא עייף. נראה שמצליח לו וטוב שכך, מעט אמנים מסוגלים לייצג את ישראל בתקשורת ולייצר בה עניין וזאת הוא עושה בהצלחה רבה, היחשפותו גובה מחיר אך הוא אינו מגלה לנו מהו. נותר לעקוב אחרי התקשורת ולראות עד כמה היא חושפת אותו במידה ואנו רוצים לדעת כמה ואיך.

אמרה נפוצה יחסית היא שקימה מהמיטה היא מחאה כשלעצמה, זלאיט מסתייג מהאמירה. מבלי לפגוע באזרחים הוא יוצא למסע מעצים ומייצר עניין אך אינו משנה את אופי האסתטיקה, הוא יוצר אמנות ריאליסטית ומתלונן על אופי הוראת האמנות בארץ: "כדי לצייר שמיים פתחתי ערוץ וחיפשתי צייר את השמיים" הוא רוצה כנראה שהאמנות תחזור לאמנות הטכנית ששלטה פה בשנות החמישים לפני השתלטותה של האמנות המופשטת והאוונגרדים שהופיעו עם 'אופקים חדשים' ואסכולת המדרשה יותר מאוחר. לומר דבר אך עליו הוא לומר לא מספיק משום שיצירתו דורשת התמודדות עם אמן שמתנגש כבר שנים.

איתי זלאיט איננו מוותר, הוא חוזר בכל פעם עם אירוע אמנותי גדול ומושך תשומת לב ומייצר מחאה אפשרית במסגרת האמנות והאירוע התקשרותי שאפשרי סביבה והקהל עוקב.     

אדר פרנס אאוטסיידר ישראלי

הרב דוקטור טל סלוצקר

אדר פרנס

אאוטסיידר ישראלי

בתל אביב ישנה סצינה של אאוטסיידרים ואחד האמנים הבולטים בה הוא אדר פרנס. הוא מכתת את רגליו בעיר מחפש פינה לשבת בה ובודק את כל מה שיש להבין לגבי תגובות הבחורות. הוא מצייר אך מעולם לא היה חלק מאיזשהו משרד, שנים הוא כותב שירים אך איש לא התייחס לשיריו כאל עניין לפרסום, כתיבתו וציוריו ישירים ובוטים וחסרה לו השפה המעודנת המאפיינת אדם שבממסד. הוא שותה בירה כל יום והזדמנויות רבות נקרות בדרכו להכיר אנשים. משום שמרעהו מעניין. הוא עצמו ציור או פסל מעניינים והוא זכור בכל מקום כאדם שיודע בדיוק כיצד להסתדר בצחוקו ובשמחת החיים שמאפיינת אותו. גם התעניינותו ביהדות ברורה והוא זקוק תמיד למשענת הקהל המיידי. התנשמותו כבדה והוא תמיד מדבר על הבעיה. מעולם לא הציג תערוכה מוזיאלית מעולם לא הציג תערוכת יחיד אך האמירות שלו עבות כעובי של מטוס סילון ישראלי. הוא מסתובב עם מחברת ואולי המחברת היא יומן של מחשבות רגע. אך אדר צובר מחשבות על העיר בכל מקום שהוא נמצא בו ובספרד הסתדר עוד יותר טוב. חיית שטח של ציור ואמנות כתיבה והוויה חברתית רוויה באלכוהול שמסתובב תחת השמיים ואינו מתקבל על ידי משוררים בין אם יהיו צעירים או זקנים מפורסמים או כאלו שמפורסמים פחות. הוא מדובר אך אינו מופיע מכביד אך אינו עוזב את החיים השמחים. זיכרונות המשפחה מציפים אותו והוא עוסק גם בפיסול מתכת וקולאז' צירוף אסמבלאז' והזדמנויות של רגע מהרחובות הוא מתכחש שהוא אי פעם הבין בפילוסופיה ומרגיש את דפיקות המרחב ושיפועי הזמן משום שהוא מעוצב על ידי הפוליטיקה הישראלית או לפחות כך הוא אומר. לאחרונה השתתף בתערוכה קבוצתית בגלריה אורלי דביר שהיוותה קרש קפיצה בשבילו והוא נכון להדריך תלמידים ותלמידות אשר רוצים לצייר עמו במחברות או לחלוק שותפות של שעות בבתי הקפה של עיר שמספקת אינספור אפשרויות מפגש. הקומיקס ודודו גבע האמנות הישראלית וסרטים אמריקאים, חוברות קומיקס ואור היומיום מזרון הלילה ואזור התעשייה כולם הכריחו אותו לבוא פנים אל פנים עם החומר האמיתי ביותר של המציאות ועם חומרי המעובדים והבלתי מעובדים. מגיע לו קרדיט על כך ולכן הוא שוב חוזר אל אוסף הספרים ומסתכל שוב על הנוף התעשייתי הנשקף דרך החלון בדרום ומסתכל צפונה בתקווה לחזור שוב אל הכיכר ואכן כך הוא עושה. קרחתו עגולה וסנטרו בולט אפו מקורזל וגופו שרירי עוטה מסכת נשימה של מנתחים ובורר את משקאותיו כדי לשמוע שוב את רעש הפתיחה של פחית את כדי לקנות נקניקיה שוב הוא היכן שהדברים צריכים להתרחש. בן המאה העשרים אשר עוסק בחיים עצמם ולא במבט עליהם אינו מביט על הזמן אלא חי בתוכו זוכר את כל מה שעבר עליו אך אינו מוכן להתפשר על רגע בספרייה. משפיע על מעט מאוד אנשים וחי מחוץ למסגרות. הוא אינו מסכים להיות חלק מהמסגרת ולכן לא יהיה חלק ממנה. למד בבצלאל אך איננו מבין את האוניברסיטה. משפיע על אופי האווירה אך אינו מוכן לאוויר קר מכיר את הדוקטורים אך אינו מעריך אותם. אדר הוא האיש שנושם חמצן ופולט פחמן דו חמצני הוא המטיח אמירות בפי העוברים ושבים ואינו שב למוזיאון הוא המחלק פסל לשלושה חלקים ואינו חוזר לבדוק אם התפרק. הוא שאינו מוכן להתדיין ללא תנועת כוס על השולחן או פריט נוסף באוסף האמנות שכולל אמנות אפריקנית וישראליאנה.   

נחום סלוצקר וברוך ברלינר בראשית

נחום סלוצקר

ברוך ברלינר

בראשית

הרב דוקטור טל סלוצקר

המוזיקאים הידועים שהופיעו כבר בכל רחבי העולם וידועים בארץ נחום סלוצקר וברוך ברלינר התפרסמו מאוד בעקבות יצירותיהם בראשית ואברהם ויצירותיהם הנפלאות שפורסמו בכל דרך על כל הבמות ויכולות להיחשב כמוזיקה יהודית אשר מולחנת לתזמורת אירופאית ולהרכבים קלסיים בהם בולטים כלי הקשת והרמוניות קלסיות שמושפעות מרוק ופופ ומוזיקת חזנים אפילו מתרבויות הברוק והרנסנס ושירה רוסית ובכל זאת משהו אינו מובן לכלל הציבור. מדוע יצירותיהם אינן מדוברות מעבר למעגלים הפנימיים של המוזיקה הקלאסית הרוק והפופ הישראליים וכיצד שמם זכור לנצח בתולדות המוזיקה הישראלית והאירופאית בזמן שכלל הציבור אינם יודעים כלל שבדיוק שם קורת המוזיקה הישראלית התשובה מצוייה כנראה בכך שהמוזיקה שלהם מתאימה לאניני טעם שאינם עסוקים בתרבות הנפוצה שמייצר ערוץ עשרים וארבע והם יודעים בדיוק לאיזה קהל הם מכוונים. 

צריך לציין שהמוזיקאים הידועים עסוקים במתמטיקה וביחסים עם הדת ועם החילוניות עם פילוסופיה ואמנות חזותית וגם הצייר וורמיר השפיע עליהם ואפילו האנימציה העכשווית של השירה העברית וקהלהם מכיר אותם ומדבר וכל רגע של נגינת יצירותיהם הוא ניצחון הנצח ואהבתם לנשותיהם והבנתם את המשפחה ותולדות היהדות האירופאית ואסור לשכוח לדקה שהופעתם על הבמה מזכירה את הופעותיהם הנפלאות במוסקבה ובארצות הברית והופעת נגן הרוק ארוך הזקן ומקהלת הגברים בבית הכנסת, שניהם אוהבים לחשוב ולהרגיש וחשובים להם הוידיאו והצילום וכל המדינה מסתירה מהם כמה ידועים מעשיהם שנטועים עמוק בהבנתם האקדמית ובזיכרונם את ליטא ושוויצריה את גרמניה ופולין ודמויותיהם חשובות לכל יהודי ואף הלחינו פזמון לבית ספר דתי. 

הגאונות ביצירותיהם טמונה ברוגע שמשרות הרביעיות ובפחד שמשרות מקהלות הגברים על הקהל הצעיר ואהבתם את ראוול בטהובן וסאטי וזיכרונותיהם הבלתי נשכחים שחיים בכל תיבות היצירות הקצרות והארוכות אותן הם כותבים ומשמיעים לנשותיהם ולקהל ענק שכולל כבר מיליוני אנשים ברחבי כל העולם המערבי. אהבתם לנשים וללימודים וחיי הבית וזיכרונם את מוזיקת הילדות והביוגרפיה הנפלאה של שניהם מביאה למחשבות ארוכות אודות חייהם והאישיות של כל אחד מהם. פולה אשתו של נחום מזכירה לו את יחסה הנפלא כשהיא אוהבת ואת השיתוף האהוב עליה של התרבות הבלתי נשכחת של אהבתם אותה הן זוכרות. היא מבינה אותו ולכן הולך לו במוזיקה והיא זוכרת את כתיבתה ולכן היא משוררת נפלאה והוא חושב על כתיבתה ומייד זוכר לכתוב שוב יצירה מוזיקלית בה הוא חושב עליה משום שכל רגע בו היא מבינה את המוזיקה הוא רגע בו הם מבינים. 

יש משהו שקשה להסביר במוזיקה בלי מילים ובפרסום שמכירים רק יודעי חכמת המוזיקה והתלהבותם מהתכנסות בבית הכנסת וידיעתם את החינוך והאבהות יוצאות מן הכלל ושניהם יודעים לכבד אחד את השני על ידי שיפור החיים אחד של השני כדי להתקרב עוד קצת למה שהוא שיתופם בין מקצועות המוזיקה והמתמטיקה הכלכלה וההוראה האקדמית והבית ספרית בה הם מכירים את כל תלמידיהם יוצאי הדופן ואת הכינורות ומחברות המתמטיקה של אוניברסיטת בר אילן ושל כפרי הנוער ובתי הספר של כל המדינה מהאקדמיה ועד בתי הספר התיכוניים בהם ייסד נחום סלוצקר את מגמות המוזיקה ואת הוראת הכינור והצ'לו לילדים ולבני נוער את מגמות הרוק ואת המופעים החיים שבהשפעת להקת קווין ואפילו את האהבה מלמדים אותם משום שכל המעורבים בעניין כולל רוחמה אשתו של ברוך הם מורים ואקדמאים זוכרי חזון אליהו והתכנסויות השבת הציונות והגאונות המוזיקלית והדתית ואין שום ספק שהאלוהות חשובה להם והתרגשות הקהל תחושות טובות ושמחתן של נכדות ספרי השירה וההומור של ברוך ומחזות וגם הכח בפילוסופיה ובהוראה בממשל ובדת.    

יואב עזרא המשורר של עולם המתים

הרב דוקטור טל סלוצקר

יואב עזרא המשורר של עולם המתים

הוצאת תל אביב לאור

כבר שנים רבות המשורר יואב עזרא מפרסם בשם בדוי את שיריו יוצאי הדופן ובדרך כלל הוא כותב שירים של שורה אחת שכבר פורסמו בהבה להבא ובדיזנגוף סנטר בזמנים בהם כתב העת מעין עוד היה פעיל. הוא בעל חוש הומור חד ובדיחות שאינן מפסיקות והוא חושב דרך התייחסות לדת ולהווי הברים וחיי הצעירים בני העשרים בעיר שאינה מפסיקה להפעיל את משפטיו אשר תמיד נותנים מחשבה מעניינת. הימשכות קבוצת הבא להבה אליו הביאה לפרסומו מחדש לאחר שנעלם במשך שנים משום שספריו מתחילת הקריירה הופיעו פעם אחת ולאחר מכן לא פרסם יותר דבר כבר במשך שנים רבות. הוא זכור לכולם ואינו מפסיק לכתוב ולהתפרסם גם בתקופות הקשות ביותר כולל תקופת הקורונה מהסיבה הפשוטה והיא ששרידותו בשירה היא אינסופית הוא חיה שרדנית אמיתית והוא יודע גם לנשוך. קרבתו ופרסומו בכתב העת עכשיו הוסיפה יוקרה לשיריו ולהבנתו בתחום השירה והפואטיקה שלו אמיתית והוא נקרא בפי המשוררים המשיח של עולם השירה ואפשר לומר שיואב הוא המשיח של השירה העברית. הוא עסוק בעולם פנימי רגיש ופואטי שמזכיר לכולם שהגיע העת לקחת את הכתיבה בקלות אפילו אם הוא אינו לוקח את השירה בקלות, הוא עשוי לבין מחדש דברים אם יתקרב לאמנות עוד יותר והוא אכן קרוב אליה. איסופו האין סופי של חומרי הוויה וזיכרונות הבנה באמנות ותרבות דפוס ויכולתו להתערב בחיי משוררים עשתה אותו לאחד המשוררים המעניינים ביותר בשטח ומגיע לו פרס לספרות אפילו יהיה זה פרס של השפעה על סצנת השירה משום שיואב עזרא אינו מתעניין בנושאים אקדמיים גם אם הוא עוקב במידה מסויימת אחרי הנעשה אפילו שם משום שהוא יודע יואב עזרא הוא אחד שמבין וזוכר בדיוק במה העניין בכל פעם וכך נוכחותו משפיעה על הנעשה לטובה. הלוואי והיו יותר משוררים שמתייחסים לחיים בקלות אך עבודתו של יואב עזרא מציגה את קשיי החיים ומלוא משקלם ולעתים קשה אף להתמודד עם דרך חיים כזו.  

בין האינטלקטואלים לחרדים

הרב דוקטור טל סלוצקר

הוא פילוסוף ד"ר לפילוסופיה

סופר, משורר צייר, ועורך ישראלי

מטרתו של ספר האמונה שבידך להציע לקורא השקפת עולם על נושאים שונים שוודאי ירצה להתוודע אליהם. קודם כל וודאי יחוש הקורא שמציאות חייו פרושה בין שתי אפשרויות. החילונית והדתית. ושתיהן קשורות במצב קיומי שמאפשר בחירה בין בדידות אקזיסטנציאלית לחיים בקהילה דתית, אינני אומר לקורא במה עליו לבחור אך ייתכן שירצה לחשוב על כך והנה שתי האפשרויות, אורח חיים חילוני מאפשר חופש מדת ואילו אורח חיים דתי מאפשר קרבה לבורא. פעולתו המרכזית של אורח החיים הדתי בתפילה ובשיחה עם הבורא. החילוני וודאי יחשוב כי מדובר במשימה מיותרת אך היא מספקת לאדם את החברה הנחוצה בשעת בדידות והיא מלווה בפליאה מן העולם שנמצא בחוץ. ישנם זרמים דתיים רבים וכל אדם רשאי לבחור בזה שירצה ולכל אחד מהם יתרונות וחסרונות אך כולם מאוחדים בהלכה עליה כולם מסכימים למרות מחלוקות והבדלים שניתן לגשר עליהם ולעתים הם אף דקים מאוד. בסיסי ההלכות כתובים בספר התלמוד ובספר השולחן ערוך אך ברצוני להוסיף המלצה נוספת. על המאמין לכתוב במחברת את מחשבותיו ותחושותיו ואולי אף לחבר לעצמו גרסאות משלו לתפילות כדי לדבר במילותיו ובמשפטיו שהוא בחר וחיבר. הדבר שונה מכתיבת שירה ונחשב בעיני דתיים רבים כגבוה יותר משירה. דרך זו מציעה חיזוק לאינדיבידואליזם השוכן בליבו של מאמין שלאו דווקא מעוניין ללכת בדרכם של הרבים אשר אינם חושפים בפני עצמם את מחשבותיהם בדרך ויזואלית. מקורן של האמנויות בארץ ביהדות והגות יהודית גם היא בדיאלוג מתמיד עם היהדות ומקורותיה במקרא ובאמונה היהודית גם כשהיא חילונית לחלוטין, עלינו לאמץ את המקורות אל ליבינו כדי להתחבר למקורות השפה ולדרכה להביע את שניתן להביע בעברית שברשותנו. אין פרוש הדבר עזיבת הספרות העברית או המוזיקה. עיקר העניין הוא במעבר מחשבות בסיס אלו שעוצבו במשך אלפי שנים על ידי עמנו ובנתינת יד לאטמוספירה זו לעצב את תודעת היומיום שלנו. והרי היהדות מצויה ביומיום זה שלנו ואפשר למצוא אותה בכל סיטואציה, מבית קפה ואוניברסיטה ועד חוף הים ומנוחת שבת, עלינו אם כן לחיות תודעה זו באופן שבועי ולאפשר לטוב שבה לחדור אלינו בין אם מדובר בסטודנט או בדוקטור באנשים עובדים או בחיים חיי נוחות יוצאים מגדר הרגיל. לשבת יש כח בלתי רגיל לעצב את תפישת הקדושה שלנו ולאפשר לנו לשרוד את עבודת הפרך שהשבוע עשוי לעתים להיות, אין צורך לעזוב לשם כך את חיי העבודה, מספיק לשם כך להתעדכן ולחשוב כיצד השבת אמורה להיות על פי ההלכה. אף אדם אינו מסוגל לשמור את כל חוקי היהדות בבת אחת מאז שבית המקדש חרב. יש הלכות שאי אפשר לקיים. אך עלינו לשמור את מה שמאפשר לנו לחוש שעשינו מספיק. בתל אביב יש לא מעט מוסדות דת. מקוואות ובתי מדרש בתי כנסת ותוכניות לימודים שונות. היהדות שורה בקיומה העכשווי המלא בכל ערי הארץ וכל אדם יכול לבצע את מה שהיא דורשת ממנו ואת המיטב מרגע שהוא מתעורר ועד שילך לישון. מה שצריך לשם כך הוא סידור או בית כנסת ומודעות ליהדות ששורה בכל אדם בעם היהודי בכל עת. בעיר זרמים חרדיים ודתיים ציונים, נחמנים ופולנים, ליטאים חב"דניקים וספרדים וכל מי שמעוניין להתקרב יכול לעשות זאת דרך ערוצים אלו וערוצים נוספים. העיקר לשמר את חווית הדורות והתוצאה יכולה להיות גילוי של היסטוריה משפחתית ואני רוחני עצמי יהודי ותודעה עמוקה שעשויה להיות ליטאית ישראלית תודעה קבלית או ציונית משיחית ובעצם מבחר התודעות עצום ומתחלק בין מספר עצום של אנשים. אנשים רבים צמאים להלכות ואלו ערוצים דרכם אפשר לקבל כאלה, ולהיחשף למושגים ותכנים מעולמה של היהדות - המצוות מתייחסות לעולם האדם ולעולם החי וכוללות בתוכן התייחסות לחומר ורוח וביהדות אי אפשר להפריד ביניהם. יהדות זו שאני מציע היא מיזוג בין יהדות דתית וחילונית ולאו דווקא צריך להפריד ביניהן. שתיהן יכולות לדור בכפיפה אחת באותו אדם. אלוהים ברא את האדם כדי שרוח וחומר ידורו בו בכפיפה אחת והוא יכול לחיות בשלום עם החומר בעולם עם הבשר ועם רצונותיו להתחבר עם נשים או לחיות בייסורים אך מדוע בעצם? היהדות מציעה לאדם מיזוג שנותן לחיי הרוח והבשר כבוד באורח חיים אחד ומאפשר שמירה על מצוות נידה וחגים, מרחק נגיעה שבת ותפילה. כפי שהאדם דר בעיר הרוח דרה בחומר וזזה דרכו כפי שאוויר נושב בצינורות, המחשבה מוכלת באדם והבשר ואפילו קיום המוח אינם ההסבר היחידי לקיומו של האדם. אם היה האדם רק נוירונים ואלקטרונים לא היה יכול לחשוב והיה דומה יותר למחשב אך האדם הוא הרבה יותר מזה. הוא יש שנע בעולם ומודע למה שמפעיל אותו ותודעה חילונית שאינה מושפעת ולו במעט מתודעה דתית אינה מאפשרת למלא את אותו חלל אשר משאירה החילוניות מנוכר ריק ומבודד מרוחניות אלוהית.

בין האינטלקטואלים לחרדים

טל סלוצקר יובל כספי קריקטורה וחולשת עור ברווז

טל סלוצקר

יובל כספי קריקטורה וחולשת עור ברווז

המורה לציור גרפיטי יובל כספי הוא לא פחות מאדם צדדי בעולם האמנות הישראלי, מכיר כל ושוקל את מילותיו ומציג את ציורי הקריקטורות האנטישמיות בחופן גלריות ממוסדות זורק את מבטיו לכאן ולכאן ומתפאר בכיבושי הדמויות בעולם האמנות הישראלי. תלמיד של רפי לביא ויאיר גרבוז שהוא גם קנאי גדול לציירים הריאליסטים וליכולתם הבלתי נחוצה מאז המצאת הצילום להעתיק מציאות ולבנות פרסונה של ביצועיסט למען מזמין עשיר או פרס מוזיאלי נכבד. בגלל רבותיו איבד יובל כספי את הכיוון הריאליסטי בהכשרתו ופנה לכיתות רגליים באמנות ובתיאוריה מהן הוא מלקט ומבצע חוזר על שעשו לפניו ונצמד בעור ברווז למי שמעוניין להיזכר במפגשיו עם האמנות והאמנים, למעשה הוא שכח או שמעולם לא ידע את ההבדל בין מה שנאמר לאובייקט עצמו ומסרב להכיר בכך שהדברים הם עצמם, מגניב תיאוריה ומצהיר עליה שהיא המהות של עבודתו בוחן עבודות סטודנטים וממשיך הלאה. מכיוון שיובל כספי הוא איש שטח אבל אינו חורש את השדה אלא את האנשים והשמועות. הוא אינו מאלו שמציירים אלא מאלו שמדברים ומאגפים מחכים בפתיחה עם כוס יין עוקבים אחרי גיבורי נעוריהם הקמלים בעת דאבונם יובל כספי הוא פחות הציורים ויותר הקריקטורות. מה שמעניין אותו הוא כיצד מחליקים מסר וורבלי אבל כזה שמופיע כתוב כבר מראש וחס וחלילה שלא יהיה משלו פה נגמר מהלך העניין, הוא שקוע בליפסטיק של ג'ף קונס או בנוסטלגיות משעורי המוזיקה אבל מסרב להאמין שלא שם העניין ושהגיע הזמן לשנס מותניים ולעשות מעשה במדיום הציורי או בוידאו או בחוברת או יהיה מה העיקר שיקרה כבר משהו בדבר עצמו בגלל שלברווז שתלה על עיריית תל אביב כבר צמחו נוצות עד אשקלון. הנפילה הזאת בה מסתבר שבקומפלקס של האמן הנקודה הבלתי מעובדת ביותר היא היצירות עצמן היא תוצר של חברה ישראלית שמדבר ומתלוצצת ומרימה כוס יין מפגינה חברויות ומושכת את הזמן ואין בה מוסר עבודה רוסי. בגלל שיובל כספי בחר בצד שמצייר ציורים ואת הצד המצייר מאפיינת דבקות בשמן ובבד ובחומרי הרישום ופחות בשיח המדרשתי ובפתיחות התערוכות. ואם מדובר במי נגד מי אז הבד מול הברונזה ולא מנהל מוזיאון נגד אמן בפריפריה, היכן שעבודתו לא התבצעה נשאר ריק שקשה למלא על ידי עבודות חדשות מפני שזירת האמנות נועדה לצפייה ולא לפוליטיקות ולמה שנקרא על ידי אמנים בסביבתו עסקנות ריקה. חיבור בין ציור לגלריות ומוזיאון וקומיקס בארץ הוא כנראה מתכון מראש לכישלון ולא שמדובר במי ששקע בפריפריה האמנותית ובוכה דמעות של פלקסיגלס אלא במי שחבר לאמנים המתנגחים אישית שאינם מעוניינים יותר בהיבט המקצועי ועסוקים אך ורק בהיבטים פוליטיים חסרי עקרונות אסתטיים ואמונות. ניסיונותיו החוזרים בהסתובבות בשדה חברתי מעושה הותירו אותו יותר מדי שעות מחוץ לסטודיו ופחות מדי שעות בפיתוח פסליו הספורים.  

החיים בזמן המגיפה וכיצד להיות בבית

הרב דוקטור טל סלוצקר

החיים בזמן מגיפה וכיצד להיות בבית

חיי הרווקות שלנו עוברים טרנספורמציה בעוד אנחנו חיים בתקופה של מדע ווירוס שהגיע כבר להרבה מאוד אזורים בעולם, ביכולתנו ללמוד דברים מהחוויה או להישאר אדישים ללימודים ולצפות שאנשים סביבנו ילמדו אותנו דברים על מה שאנחנו עוברים. כמובן שמי שאוסף ידע באופן אקטיבי ולא רק על ידי צפייה מתפתח מהר יותר וטוב יותר ולומד שיעור חזר יותר ומשמעותי בדרכו להתפתחות שהחיים אחרי המגיפה יכולים להביא עלינו. בעוד אנו ספונים בבתים עלינו להתגבר על נסיבות החיים ולנצח אותן. להביא את החיים סביבנו להבנה ביחד עמנו ואין זה מספיק שנחשוב לעצמנו שאנו מבינים בלי שאנו מעורבים באופן אקטיבי בעולם. זוהי תקופה להתחזק ביהדות וללמוד רפואה או פילוסופיה ועיסוקנו באמנות משפר לעתים את יכולתנו לעסוק במדעים ולהבין את החיים. הטבע מחזק את האמונה ועלינו לקחת בחשבון מה יקרה לאחר שהמשבר יפתר. מגיפות קודמות לימדו אותנו שהחיים משתפרים אחרי מגיפה כך התחילה תקופת הרנסנס אחרי תקופת המגיפה השחורה וייתכן שהתפתחויות דומות יקרו לנו שוב פעם. זהו זמן בו המדינה משקיעה המון ברפואה ובבריאות והוראות הממשלה נועדו למנוע מוות אך אין מדובר בעצירה מוחלטת של כל החיים במדינה אלא בהזדמנות לשים לב למה שחשוב לנו בתקופה כזאת ולהיות בקשב למי שכבר מבין מה תקופה כזאת מזמנת עמה.



 הציפורים משנות את התנהגותן בעקבות הסתפנות בני האדם בבתיהם ובני האדם עוצרים לרגע פעילויות שקרו מחוץ לבית ולאוו דווקא היו חייבות להיות מרכז חייהם ולעתים רק נסיבות גררו אותם לעיסוקים אלו בהם אולי לא היו פועלים כך מלכתחילה. אם החיים בזמן משבר מזינים עמם גם אספקט של התפתחות אז גם חברינו יוכלו לדחוף אותנו קדימה ולקדם אותנו לקראת התפתחויות שיגיעו אחרי המגיפה לכן חשוב לזכור שלכל אחד יש חבר ושזהו איננו הזמן להספיד לחלוטין את חיי החברה. דבורים בדיוק אוספות צוף והיו מדינות רבות שכבר נכנסו למשבר הזה. עולים מברית המועצות זוכרים זמנים דומים במדינה שכבר נעלמה ואולי גם בארץ כבר יש זיכרונות דומים. אבל בין אם אנו מכירים כבר את הסיטואציה כולנו כעם אחד ובין אם לא כולנו יכולים להתמודד עם המצב בדרכינו ומה שצריך לשם כך הוא קצת ניסיון ויצירתיות. אפשר כמובן גם להסתפן בתוך ספר או לכתוב משהו אם הדבר מתאפשר ואם רק רוצים. כל מה שצריך לעשות הוא להמשיך את התקשורת עם עצמנו בדרכים האפשריות לנו כבני אדם הגונים במדינה בשעת משבר שאולי עוד יבוא עלינו ואולי כבר התחיל. אור השמש משאיר אותנו בחיים וגם האוכל שאינו נמנע מאיתנו גם בשעת צרה.



 האדם אינו רק יצור שאוכל ושותה אלא יש לו גם צרכים אינטלקטואליים ואמוניים והתרחקות מוחלטת מכל מקור של התפתחות חשיבתית והגותית יכול להוביל אותו לאובן חשיבתי שקשה מאוד לצאת ממנו. החיים אינם מזינים אותנו בכדי שנשאר באותו מקום מבחינה הגותית אלא כדי שנתפתח ונגיע לאופקים חדשים של מחשבה ותחושה. אם האדם היה רק בהמה אולי הבורא לא היה נותן לנו מקורות כל כך עשירים ללמוד מהם ולפתח את הידע שלנו בעזרתם, הרי כל הידע שלנו אצור בתוך הגולגולת והנשמה. אם החיים היו מובילים אותנו בכיוון בו הולכים בעלי החיים לא היינו מפתחים חברה אנושית כה מורכבת וכל כך הרבה ערוצי ידע להתפתחות.



לכל רגע בחיים יש את הרגע שאחריו אבל עלינו להתבונן קדימה ולהמשיך ללכת ולחשוב עוד על התהוותנו ולא רק להתקיים אלא גם לחייות מבחינה רוחנית. מי שנתקע במקום, שאינו מכניס ספרים הביתה ואינו מודע לידע שאיננו מנגן בכלי נגינה או מתפלל שאינו רוצה לחשוב על החיים והאמונות שאיננו מוכן להירשם ללימודים וללמוד שאינו רוצה לעסוק במקצוע ואינו מעוניין להרוויח את הבנתו את המציאות ביושר יגיע למצב של אבדון רוחני.



 החושים שלנו מופעלים על ידי נפש ונשמה ומהווים צינורות זרימה לקדוש ברוך והוא ומובילים כל אחד מאיתנו לחיים בתוך האמונה. אם הדברים היו אחרת היינו מתהווים מחוץ למסגרת הזהותית הגרעינית שלנו ומובלים לאזור של חוסר ידיעה מוחלט ואובדן שאי אפשר למלא בחזרה בכלים של ידע. הביולוגיה איננה מבשרת לנו ידע כזה משום שהיא עסוקה בחיים הקיימים במובנם הביולוגי שקיימים בהם כלים רוחניים שאינם נלמדים בבתי ספר לביולוגיה ובני עם ישראל אינם מוכנים להודות שיש בהם אמונה אפילו בזה. אם הכל היה פועל בלי רוח לא היה לנו הסבר לאופן בו החיים מתקיימים וחיינו היו מתקיימים מעצמם. אפילו תמונה עשוייה להיות ישות ביולוגית מאיזשהו סוג אם היא מכילה שמן וחומר מהטבע. לכן עלינו לזכור את המציאות בכל אשר נמצא סביבנו. האמונה היא הכרח בשביל המאמין ואינו מוכן לוותר עליה גם במצב של בדידות. מדוע מפני שהיא הכרח קיום שאינו מפריע לחופש הבחירה. זכות הבחירה וכיוון האדם היא זכות אוניברסלית ובכל מצב יש לאדם זכות להחליט באיזה כיוון הוא הולך שאינה ניתנת לבעלי החיים לצמחים ולאבנים לפלנטות ולפנים הכוכבים. לכן מי שרוצה להבין את מהותו יכול לעשות זאת על ידי חשימה מודעת על פעולותיו. 

הרב טל סלוצקר מגפת הקורונה ומה לעשות בבתים

הרב טל סלוצקר

מגפת הקורונה ומה לעשות בבתים

  כלל הציבור הישראלי נכנס לבידוד וממשיך להתבודד ויציאה מהבתים אסורה פרט לצרכים בסיסיים ותפילות. עלינו ללמוד ומגפת הקורונה עצמה היא דרך ללמוד על מחלות ועל המדינה, עלהתמודדות ועל חיי האמן והסופר ועל היהדות ובעצם על כל אחד מאיתנו לעשות מאמץ ללמוד. הישיבות אינן סגורות ומי שלומד בהן תוך חיים משותפים עם בחורי הישיבות ממשיך ללמוד. כל דרך ללמוד מהמצב היא חיונית ולגיטימית. דרך וידאו וקריאת ספרים על ידי ציור וכתיבה ומי שחי את החיים בלי לעשות מאמץ מיוחד בלימודים גם הוא לומד הרבה מאוד מהמצב אליו נקלענו. הרופאים עושים את מיטב מאמציהם לרפא אנשים מהקורונה ובינתיים אין חיסון אבל עלינו להיעזר בסבלנות וללמוד רפואה מהחיים. תהליך אישור החיסון במידה ויהיה כזה יקח בין שנתיים לשנה וחצי ותרופות במידה ויהיו כאלה יהיו מבוססות על תרופות שפותחו לנגיף הסארס. בינתיים סין היא המדינה בה הכי פחות אנשים מתו מהנגיף ויש סיכוי שתרופות משם יגיעו לארץ. זוהי הזדמנות ללמוד למידה ליברלית מהבתים ביחד דרך הרשת ולהתפקס, לצבור ידע וליצור להינות מהשידורים ולחשוב על נושא הלימודים לחודש חודשיים בהם הישראלים נשארים בבתים על פי תחזיות משרד הבריאות. כל בעיה בגוף היא חלק מהחיים ומאפשרת לחשוב על עוד דברים ולכן מי שחי עם בעיות יכול ללמוד עם הבעיות או מהן. יש ליהדות תגובה לכל מצב וחנויות הספרים מוכרות ספרים לכן ביכולתכם להצטייד ולחשוב עוד כפי שראוי וכדאי. אנחנו נשרוד את המגיפה בעזרת השם ונמשיך להתפתח ולגדול 

טל סלוצקר החברה הישראלית בזמן קורונה

טל סלוצקר

החברה הישראלית בזמן קורונה

בימים אלו החברה הישראלית נמצאת במשבר ואנשים מתבקשים להישאר בבתיהם. האוניברסיטאות סגורות והלימודים מתבצעים מהבית. על האזרחים לברר כיצד חיים את החיים בבידוד. במיוחד אחרי שרוב חייהם חיו שלא בבידוד. משוררים קונים ספרים ומדענים יוצאים למלחמה רפואית. החברה בישראל שינתה את תוכניות ההוראה שלה לטובת התמודדות רפואית עם מגפת הקורונה. לאל אחד מאיתנו נשאר לחכות כדי לגלות מה יקרה בהמשך וכיצד מנקים ומחטאים. עלינו לחשוב בעוד אנשי הרפואה עושים את הבירורים לבירור הנגיף. הקורונה הגיע מבעלי חיים ועובד לבני אדם ואז בין מדינות. אם נישאר בבתים פחות אנשים ימותו בעוד אנחנו מחפשים פתרון לנגיף. מעמד הרופאים עלה וכרגע הרפואה ומדעי הטבע נחשבים נחוצים יותר ממדעי הרוח והאמנות. עם זאת האמנות יכולה להיות כלי למחקר רפואי ומדעי הרוח כלי לדיון במצב הנוכחי. על הנוגעים במדעים ובאמנויות להתרכז ולמצוא פתרונות בעוד אנשי מדעי הטבע פותרים בעיות ומוצאים פיתרונות. אם יש שאלות או בקשות אני פנוי. אם ברצונכם לחלוק אני פנוי. בכל אופן העולם ממשיך להתגלגל בעוד המגפות מתחלפות. על המדען להתרכז בעבודתו ולברר ולברור סוגיות מדעיות מתוך החיים. וכל פעם שדבר כזה קורה ציוד רפואי משתפר ומבחנים משתפרים. יש לחברה הישראלית כלים להתמודד עם תופעות כאלו ואפילו יש שידורים מיוחדים שמסבירים את התופעה וכיצד מתמודדים. כל אחד מאיתנו מתמודד בגוף ומתמודד עם החיים ואפשר אפילו להתמודד במחשבה

טל סלוצקר יואב אפרתי

טל סלוצקר

יואב אפרתי

ציוריו הרבים של יואב אפרתי כולם בשחור על לבן. צבע שמונח על משטחים שהם בדרך כלל קיר או בד הוא איננו עושה מאמץ לשכנע את הצופה ביכולות ציור או בדבר שדומה להם. אין בעיה עם הדבר כשלעצמו וגם עם טווח הבעתם הרחבה של הציורים שמתווספים והדמויות שמתפתחות וזזות לכיוונים שונים. יש בעיה עם חוסר ההלימה בין אקספרסיביות הדימויים לטון המבודח שמציב הציור. ציוריו אינם בנויים מורכבויות אלא מפשטות אקספרסיבית וקו יחיד של צבע שאינו מחובר לחומר נזיל יותר ממה שיוצא מקופסת הצבע ורישומים רבים שמלווים בתוכניות הוראה לשעורים ושירים. יש כמה ספרים ושער של כתב העת עכשיו אבל יואב אפרתי חסר את השכלת הציור הריאליסטי ולמה שתהיה בעצם. הרי הוא אוחז בכלים חזקים יותר מבחינה אינטלקטואלית וברמת הידע ויכולת צבירת הכח שאינם עומדים בקנה אחד עם בזבוז הזמן של לימודי הציור הריאליסטי המהנים אך המובילים למבוי סתום. בלשון אחר למה ליואב אפרתי הציור הפשוט יותר או הריאליסטי אם ביכולתו לצבור יכולות חשיבה ולהשאיר בצד את המדיום הנגיש מבחינה אינטלקטואלית והמתנדנד מבחינת רמת חשיבותו. לא שאיננו נהנים אכן ציוריו מביאים עניין לאמנות הישראלית אך במסורת החשיבה לציור מקום קטן וזניח יחסית לפילוסופיה ולתיעוד הרגעים שאוספת השירה. ציוריו של יואב אפרתי הם מחסן של בדיחות רגעים מחשבות ורגשות חזקים שמצטברים לידי ערמה שגובהה גבוה מאוד. אך אם בערימות עסקינן ברור שעימות ערומות לגבהים שונים ומשתנים ושגובהן המגביה עשוי לעלות במחיר בולטות היצירות החשובות בגוף העבודות, אולי הדגשת מימד הזמן של העבודה בא על חשבון ביטוי מצטבר על בד אחד אך הצופה מרוויח את מכת החד פעמיות של השיר הכתוב בבת אחת כפי שציוריו מצוירים במכה אחת ובלי חזרות נוספות לאותו משטח מצוייר. הצופים מגורשים משדה הדיבור ומוזמנים לשדה פסיכואנליטי של שאילת שאלות או למדרשה לאמנות אבל הוא עצמו נשאר במקומו ומחכה בנקודה הקבועה. על הצופה לבוא אליו ולא הוא אל הצופה ומצד שני הצייר יגלה שהכל שטויות. ציור שהוא בעצם לא פעילות כל כך חשובה בין שלל הפעילויות יחסים עם אנשים שבנויים על בדיחה וישיבה לבד והתגלות שמורכבת מהרכיבים הפשוטים ביותר. על כל אחד מהצופים לגלות מהו הדבר שמרתיע אותו או שמקרב אותו והאם הוא רוצה להיכנס ליקום של יואב אפרתי או שהוא רוצה להתרחק ולהתבונן מהצד, על כל פנים האיבה מקיפה אדם שנמצא כל הזמן לבד והציורים גם הם בודדים ומקיימים יקום פרטי.  

הוצאת תל אביב לאור

מצב החברה הישראלית בעת משבר

הרב דוקטור טל סלוצקר

Phd MD

מצב החברה הישראלית בעת משבר

על החברה הישראלית לאסוף כוחות ללימודים, לארגן את מוריה ורבניה כדי לאסוף כוחות ולחזור למיטבה גם בעיתות גשם ומורכבות שקשה לפתור. עלינו לזכור שבחברה הישראלית משאבים רבים וגישה חופשית לספרות מכל הצבעים וגם קירבה לאמנות ולמדעים ברמה גבוהה יותר מבכל שאר מדינות המזרח התיכון. עלינו לשמור על חברויות ועל אינדיבידואליות על גישתנו לפילוסופיה ולידע מכל הסוגים בכל דרך כדי להתחזק עד שנגיע לרמת חינוך גבוהה יותר. יש ברשותנו אוניברסיטאות וישיבות, בתי כנסת ולימודים מכל הסוגים ומי שמחזיק בידע יכול להתקיים בחיים כשמדובר בידע תיאורטי או מעשי חיי מחשבה וחיי רוח שניהם אפשריים ומשפרים את מצב האדם בחברה. חיינו מאפשרים ידע מוזיקלי או היסטורי פוליטי ודתי גיאוגרפי פסיכולוגי וגם אופטי ומתמטי, עלינו להצטייד בידע כדי לשפר את התקשורת והדיבור את יכולות החשיבה וההבנה וגם את דרכי הפנייה שלנו אחד אל השני איש אל אחיו ואל האחר הישוב והמחכה.