אור בציוריו של ישראל הרשברג

אור בציוריו של ישראל הרשברג

טל סלוצקר

בשנות השמונים התפתח ישראל הרשברג בנוף דרום תל אביב והבין את שנותיו הראשונות מול האור הישראלי, הוא צייר את האור בצבע לאורך כל אותן שנים והמשיך לשנות התשעים ושנות האלפיים בעבודה איטית ומדודה כשהוא חושב בעיקר על קומפוזיציה של אובייקטים שממורכזים במרכז משטח העבודה שלו. סביבו תלמידיו ניסו לברר את אותן סוגיות אך רובם עזבו את הציור והוא המשיך לפתח את הדברים עם ציירים משתנים שחלקם התקדמו וחלקם פחות מהבולטים יותר שבין המכורים אליו. בתקופתנו תקופה בה אפילו על הארכיונים ממונות נשים גם בפעילויות שהכי מאפיינות גברים הוא ניסה לברר את הדברים בעצמו והרחק מאישתו אף על פי שהיו קרובים. על אף מהפכת הציור האימפרסיוניסטי באמנות הפלסטית הוא התעקש לחזור לשיטות הציור של המאה השבע עשרה. פרטים זניחים במציאות היומיומית מאוכל ועד פינות חדרים הפכו למוקד ההתבוננות שלו. הוא זכר את זמנו באירופה שהיווה תקופת עיסוק בלתי מתפשרת של מבטים מדוקדקים בציירים הולנדים ופלמים שנוכחותם באותה תקופה באמנות הייתה בלתי נראית ולאחר זמן מסויים התגברה לנוכחות ברורה יותר למשל בעבודותיו של אורי גרשט שצילם בהשראתם. הירשברג נע בין ציור האולד מאסטרס להשפעות עכשוויות כמי שמנענע את עריסתו של זרם ריאליסטי חדש בציור הישראלי שרואה את ראשיתו. דניאל אלנקווה שעזב את הארץ התנודד בין ישראל לספרד בהמשך כדי לראות אור שמזכיר לו את ילדותו בה התבונן בציורי אביו. התעקשותם להסתובב יחד ואי היכולת להפריד ביניהם היוותה רגע של התגבשות מחשבת ציור שקשה להעביר הלאה בלי עיסוק מעשי ומתמיד בעשיית ציור פרקטית בסטודיו ובנוף. מחשבות אלו על נוף כציור של מאסטרים אירופאיים יחזרו מאוחר יותר בעבודתו של הירשברג כשזה יצא אל הנוף הירושלמי כדי לתעד עצי ברושים שמראיתם מזכירה לכל ישראלי את הבית. התעלמותו המאוחרת מציור אימפרסיוניסטי עשויה לנבוע מחלוקה שחילק עם דניאל אלנקווה את סגנונות האמנות מציור קלאסי ועד עכשווי. על דבר אחד הסכימו. שאת ציורי הריאליזם יש לצייר מול המודל ואולי אף מתצלום ולקח שנים עד שהציג הרשברג בגלריה מרלבורו שבניו יורק את תצלומיו באיחור גדול מאוד לגרהרד ריכטר שהביא את נושא הצילום לשלמות קונצפטואלית עוד בשנות השבעים של תקופתנו. הוא הזכיר לכולם את חכמת הצייר בתצלומים בתקופה שבה התצלום כבר אינו מהווה נושא לסגידה כמו מקודם בגלל התערבותה של מדיה דיגיטלית שממעיטים להציג במוזיאונים. התעקשותו של הירשברג על עולם החומר מגיעה ממסורת יהודית של קישור מחשבות לעולם יומיומי ובהשפעת מסורות ציור של מאות שנים שחזרו לרלוונטיות במאה התשע עשרה. בכל פעם שעברו דרך בציור בעצם עשו מסע ממערב למזרח שמתחיל בארצות הברית מולדת הציור ההיפר ריאליסטי ממשיך באירופה מקום הולדת מסורת הציור האירופאי וממשיכה בישראל אצל ציירי תל אביב וירושלים ובהמשך גם חיפה ועמק יזראעל שבצפון. מחקרם של הירשברג ואלנקווה הובילו לציוריו של אלי שמיר מתן בן כנען ולמעשה כל צייר שמזוהה עם הציור הטכני. בכל פעם שהתקדמו ההירשברגיסטים במסלול התחזקה ידו של הציור הישראלי והתחזקה חוסר הבנה של הציירים והפסלים בתוך האמנות. הם נזכרו שחסר להם משהו שיש לסופרים מאוחר מדי והמשבצת הושלמה על ידי כותבים שהיו שם מלכתחילה. התחזק ניגוד מהותי בין כותבים שחושבים ללא הפרדה בין מעשה למילה לציירים שיכולת הדיון שלהם חלשה מדיי. לכן במסורת זו סופרים קובעים תזות והציירים מציירים ולא מדיינים על התזות דיון קבוצתי. הפרדה שאי אפשר לאחות בכל הסגנון מתחילתו עד סופו.