טל סלוצקר
דיוקנאות
ברישום בית האמנים תל אביב/ תערוכה קבוצתית באצירת אירית לוין
בבית האמנים בתל אביב ברחוב אלחריזי מוצגת כעת תערוכת דיוקנאות עצמיים
שנראית במבט ראשון כתערוכה מעולה ולאחר שני ביקורים נוספים נחלשת. ההזדמנות שווה
את הביקור, מבט על דיוקנאותיהם העצמיים של קבוצת אמנים ישראלים שכונסו לצורך
התערוכה. הדגש הוא על ציור ריאליסטי ועל אקספרסיוניזם מקומי בהשפעה אנגלית.
התערוכה משתרעת על פני שני חללים, חלל גדול יותר ולידו חלל קטן והביקורת נכתבת
במבט מפנים התערוכה בחלל הקטן ועד לתחילתה בחלל הגדול כך שהמבט מסתובב בכיוון
ההפוך. בקיר הימני בחלל הקטן כאמור על הקיר הפנימי דיוקנו העצמי החלש של גידי
פובזנר.
לידו ויטרינה עם דיוקנאותיהם של גד אפוטקר ושיר שבדרון. מעקב אחרי
עבודתו של גד אפוטקר מגלה שאלו אנין עבודותיו הטובות ביותר של האמן, ישנם רישומים
טובים יותר שלו וכאלו כבר הוצגו בבית האמנים בתערוכות קודמות. בית האמנים בראשות
אריה ברקוביץ' מקיים קשר צמוד ורב שנים עם האמן וביקורים בבית האמנים מספקים מעקב
כרונולוגי אחר עבודותיו בתערוכות השונות אך הפעם כאמור אינה ההזדמנות הטובה ביותר,
היו טובות יותר. שיר שבדרון מציג ממש לצידו מחברת מסקרנת משנת 1976 שמכילה רישום
דיוקן עצמי יפה ואימון על חתימת האמן שמבטא מודעות עצמית.
היה יכול להיות נפלא לראות יותר ממחברות אלו אך בתערוכה מוצגת רק אחת
בגוון חום ומראה המחברת אכן אסתטי. לצידו ולא פעם אחרונה בתערוכה רישום בקפה וגואש
על קרטון של ז'אק ז'אנו. כמו רוב האמנים בתערוכה ז'אנו מציג עבודות מהשנים
האחרונות והדבר מסקרן. הקפה נשפך בשנת 2019. אבי עזרא מציג ציור חלש בנושא יהודי,
הוא נראה כשהוא מניח תפילין ובשם הציור מצויינות תפילות השחרית והערבית.
הפנייה לנושא יהודי אכן ראויה אך איכות הביצוע חשובה לא פחות ובאמנות
הישראלית והבתר ישראלית יש דוגמאות רבות, הפעם זכינו להופעה חלשה של העניין
העוצמתי הזה. רישומה של אליזבט בניאל לא היה צריך להיכלל בתערוכה כלל מרוב שהוא
חלש ואתי עמרם מציגה שני דיוקנאות לא מבושלים. ועתה נעבור לאולם הגדול והמשמעותי
יותר. חגי ארגוב מציג ציור מעורפל וחלש על בד מעוצב בצורה מפותלת שאינה מאפיינת את
הבדים. כמובן שכבר ראינו ביצוע טוב יותר מאת פסח סלובובסקי באינספור עבודות ופה
ממש לידו הפנינה של התערוכה. שני רישומים נפלאים מאת תמר סימון שגם מביאה את דבריה
בכתב על הקיר.
"מה שבעיקר מפעיל אותי בדיוקן הוא המבט" כותבת האמנית.
"צורך אחר קשר עין עם המצויר, המכתיב את פעולת הרישום על הנייר. זוהי
התבוננות פנימה והחוצה, שיוצרת קירבה עמוקה ואינטימית". הנה אמנית שלא רק
שהיא מציגה רישומים יפהייפיים ושחורים אלא גם מצוטטת יפה. אמנית בחסד בתערוכה זו
ובעלת אמירה מעניינת.
שני רישומים שבגללם שווה להיכנס לתערוכה. עם זאת היתה עושה טוב אם לא
היתה שורטטת את הנייר וחופרת בו ברישום הגדול יותר, הרישום בעט שחור ועיפרון על
נייר והוא משנת 2020 ערב ה Covid-19. מעניין לעקוב אחריה
ואחרי התפתחותה ופה המראה שובה לב. לצידה דיוקן עצמי גדול ממושקף ובפרופיל של
אמנון דוד ער משנת 1999. הצייר מציג פה אחרי שעזב את הארץ לגרמניה ולאחר שנסגר
עמוד הויקיפדיה שלו בעברית. עם זאת זכה להצלחה בתערוכת פרס שיף אותה ביקר. הוא
זוכה להצלחה בחוץ לארץ ולא ידוע מתי ואם יחזור. הציור הזה הוא מתחילת הקריירה שלו
והוצג בעבר במוזיאון רמת גן לאמנות. מיד אחריו דיוקנה העצמי של רוני טהרלב בפחם
וגיר על נייר אפור. רישומיה הגיריים של טהרלב מעולים כולל הרישום החזק והשווה הזה.
כדאי ושווה להתעדכן בעמוד הפייסבוק של האמנית שמציג התפתחות תמידית ותחושות גוף
וחלל חזקות ומעניינות.
רוני טהרלב היא אמנית שזוכה להצלחה רבה בשנים האחרונות ורישומיה כגון
זה שמוצג בתערוכה נפלאים ושווים את המבט. טגיסט יוסף רון זוכת פרס שיף מציגה רישום
חסר צורה ובעל מבנה חלל חלש בפחם על נייר שעדיף שהיה נשאר בסטודיו. נפילה עמוקה
יחסית לרישומים שהוצגו במוזיאון תל אביב והתפרשות מיותר על נייר גדול שהייתה יכולה
להיחסך בדמות נייר צנוע יותר לרישום הזה ספציפית. לצידה מציגה לאה כוכב שוודרון
(אשתו של שיר) רישום סזניסטי לצד בעלה. שיר שבדרון צמיג פה שני רישומים מעניינים
בעט וגדולים למדי שמזכירים מעט את דיויד הוקני ודיוקנאותיו העצמיים.
מיד אחריהם סמאח שחאדה המהוללת על ידי מוזיאוני תל אביב וישראל מציגה
"טבע דומם" היפר ריאליסטי בעיפרון. חלש מבחינת אופי המגע בנייר והמבנים
התלת מימדיים. הטקסטורות האשלייתיות ברישום חלשות ביותר ורחוקות מלהיות משכנעות.
אלכס קרמר מציג שני רישומי פחם על נייר. עבודה מסורתית יחסית של האמן
ואיכותית מבחינת הביצוע ואיכות ההבעה. תרצה פרוינד אישתו מציגה רישום בעפרונות
צבעוניים שהוא פחות איכותי מציורי השמן שלה אך דמותה מהרישום בעלת מבט אנושי
ומשכנע והביצוע משנת 2021. רישומה היחיד של אודרי ברגנר בתערוכה יפה ועדיף על
הרישומים של לאה כוכב שבדרון. מבנה הראש ברור יותר למרות החיפזון בביצוע.
עולה זיתון מציגה שני רישומי ראשים מתפצלים בעט כדורי שחור ומפתיעה
מבחינת מה שאפשר להשיג בביצוע. גם הרעיון הצורני של הרישומים מעניין והראשים בעלי
תנועה. אהוד פקר מציג קומפוזיציה על נייר שמעניינת משום הצבת ראשו בפינת הנייר,
הרישום בדיו והוא שווה הסתכלות, לצידו גבי בן ז'אנו מציג שני רישומים חזקים במיוחד
מיצירתו ונחרטים בזיכרון.
אכן בעלי עוצמה והבעתיות. עם
זאת רישומו של אנטון בידרמן של דיו על נייר ממש ילדותי. ולסיום דן בירנבוים ברישום
מעניין של האמן עם ציפורים לצידו שמפתיע במבט ראשון. עד כאן על דיוקן עצמי בבית
האמנים. תחילת שנות העשרים של האלף השלישי.
