הרב טל סלוצקר מגפת הקורונה ומה לעשות בבתים

הרב טל סלוצקר

מגפת הקורונה ומה לעשות בבתים

  כלל הציבור הישראלי נכנס לבידוד וממשיך להתבודד ויציאה מהבתים אסורה פרט לצרכים בסיסיים ותפילות. עלינו ללמוד ומגפת הקורונה עצמה היא דרך ללמוד על מחלות ועל המדינה, עלהתמודדות ועל חיי האמן והסופר ועל היהדות ובעצם על כל אחד מאיתנו לעשות מאמץ ללמוד. הישיבות אינן סגורות ומי שלומד בהן תוך חיים משותפים עם בחורי הישיבות ממשיך ללמוד. כל דרך ללמוד מהמצב היא חיונית ולגיטימית. דרך וידאו וקריאת ספרים על ידי ציור וכתיבה ומי שחי את החיים בלי לעשות מאמץ מיוחד בלימודים גם הוא לומד הרבה מאוד מהמצב אליו נקלענו. הרופאים עושים את מיטב מאמציהם לרפא אנשים מהקורונה ובינתיים אין חיסון אבל עלינו להיעזר בסבלנות וללמוד רפואה מהחיים. תהליך אישור החיסון במידה ויהיה כזה יקח בין שנתיים לשנה וחצי ותרופות במידה ויהיו כאלה יהיו מבוססות על תרופות שפותחו לנגיף הסארס. בינתיים סין היא המדינה בה הכי פחות אנשים מתו מהנגיף ויש סיכוי שתרופות משם יגיעו לארץ. זוהי הזדמנות ללמוד למידה ליברלית מהבתים ביחד דרך הרשת ולהתפקס, לצבור ידע וליצור להינות מהשידורים ולחשוב על נושא הלימודים לחודש חודשיים בהם הישראלים נשארים בבתים על פי תחזיות משרד הבריאות. כל בעיה בגוף היא חלק מהחיים ומאפשרת לחשוב על עוד דברים ולכן מי שחי עם בעיות יכול ללמוד עם הבעיות או מהן. יש ליהדות תגובה לכל מצב וחנויות הספרים מוכרות ספרים לכן ביכולתכם להצטייד ולחשוב עוד כפי שראוי וכדאי. אנחנו נשרוד את המגיפה בעזרת השם ונמשיך להתפתח ולגדול 

טל סלוצקר החברה הישראלית בזמן קורונה

טל סלוצקר

החברה הישראלית בזמן קורונה

בימים אלו החברה הישראלית נמצאת במשבר ואנשים מתבקשים להישאר בבתיהם. האוניברסיטאות סגורות והלימודים מתבצעים מהבית. על האזרחים לברר כיצד חיים את החיים בבידוד. במיוחד אחרי שרוב חייהם חיו שלא בבידוד. משוררים קונים ספרים ומדענים יוצאים למלחמה רפואית. החברה בישראל שינתה את תוכניות ההוראה שלה לטובת התמודדות רפואית עם מגפת הקורונה. לאל אחד מאיתנו נשאר לחכות כדי לגלות מה יקרה בהמשך וכיצד מנקים ומחטאים. עלינו לחשוב בעוד אנשי הרפואה עושים את הבירורים לבירור הנגיף. הקורונה הגיע מבעלי חיים ועובד לבני אדם ואז בין מדינות. אם נישאר בבתים פחות אנשים ימותו בעוד אנחנו מחפשים פתרון לנגיף. מעמד הרופאים עלה וכרגע הרפואה ומדעי הטבע נחשבים נחוצים יותר ממדעי הרוח והאמנות. עם זאת האמנות יכולה להיות כלי למחקר רפואי ומדעי הרוח כלי לדיון במצב הנוכחי. על הנוגעים במדעים ובאמנויות להתרכז ולמצוא פתרונות בעוד אנשי מדעי הטבע פותרים בעיות ומוצאים פיתרונות. אם יש שאלות או בקשות אני פנוי. אם ברצונכם לחלוק אני פנוי. בכל אופן העולם ממשיך להתגלגל בעוד המגפות מתחלפות. על המדען להתרכז בעבודתו ולברר ולברור סוגיות מדעיות מתוך החיים. וכל פעם שדבר כזה קורה ציוד רפואי משתפר ומבחנים משתפרים. יש לחברה הישראלית כלים להתמודד עם תופעות כאלו ואפילו יש שידורים מיוחדים שמסבירים את התופעה וכיצד מתמודדים. כל אחד מאיתנו מתמודד בגוף ומתמודד עם החיים ואפשר אפילו להתמודד במחשבה

טל סלוצקר יואב אפרתי

טל סלוצקר

יואב אפרתי

ציוריו הרבים של יואב אפרתי כולם בשחור על לבן. צבע שמונח על משטחים שהם בדרך כלל קיר או בד הוא איננו עושה מאמץ לשכנע את הצופה ביכולות ציור או בדבר שדומה להם. אין בעיה עם הדבר כשלעצמו וגם עם טווח הבעתם הרחבה של הציורים שמתווספים והדמויות שמתפתחות וזזות לכיוונים שונים. יש בעיה עם חוסר ההלימה בין אקספרסיביות הדימויים לטון המבודח שמציב הציור. ציוריו אינם בנויים מורכבויות אלא מפשטות אקספרסיבית וקו יחיד של צבע שאינו מחובר לחומר נזיל יותר ממה שיוצא מקופסת הצבע ורישומים רבים שמלווים בתוכניות הוראה לשעורים ושירים. יש כמה ספרים ושער של כתב העת עכשיו אבל יואב אפרתי חסר את השכלת הציור הריאליסטי ולמה שתהיה בעצם. הרי הוא אוחז בכלים חזקים יותר מבחינה אינטלקטואלית וברמת הידע ויכולת צבירת הכח שאינם עומדים בקנה אחד עם בזבוז הזמן של לימודי הציור הריאליסטי המהנים אך המובילים למבוי סתום. בלשון אחר למה ליואב אפרתי הציור הפשוט יותר או הריאליסטי אם ביכולתו לצבור יכולות חשיבה ולהשאיר בצד את המדיום הנגיש מבחינה אינטלקטואלית והמתנדנד מבחינת רמת חשיבותו. לא שאיננו נהנים אכן ציוריו מביאים עניין לאמנות הישראלית אך במסורת החשיבה לציור מקום קטן וזניח יחסית לפילוסופיה ולתיעוד הרגעים שאוספת השירה. ציוריו של יואב אפרתי הם מחסן של בדיחות רגעים מחשבות ורגשות חזקים שמצטברים לידי ערמה שגובהה גבוה מאוד. אך אם בערימות עסקינן ברור שעימות ערומות לגבהים שונים ומשתנים ושגובהן המגביה עשוי לעלות במחיר בולטות היצירות החשובות בגוף העבודות, אולי הדגשת מימד הזמן של העבודה בא על חשבון ביטוי מצטבר על בד אחד אך הצופה מרוויח את מכת החד פעמיות של השיר הכתוב בבת אחת כפי שציוריו מצוירים במכה אחת ובלי חזרות נוספות לאותו משטח מצוייר. הצופים מגורשים משדה הדיבור ומוזמנים לשדה פסיכואנליטי של שאילת שאלות או למדרשה לאמנות אבל הוא עצמו נשאר במקומו ומחכה בנקודה הקבועה. על הצופה לבוא אליו ולא הוא אל הצופה ומצד שני הצייר יגלה שהכל שטויות. ציור שהוא בעצם לא פעילות כל כך חשובה בין שלל הפעילויות יחסים עם אנשים שבנויים על בדיחה וישיבה לבד והתגלות שמורכבת מהרכיבים הפשוטים ביותר. על כל אחד מהצופים לגלות מהו הדבר שמרתיע אותו או שמקרב אותו והאם הוא רוצה להיכנס ליקום של יואב אפרתי או שהוא רוצה להתרחק ולהתבונן מהצד, על כל פנים האיבה מקיפה אדם שנמצא כל הזמן לבד והציורים גם הם בודדים ומקיימים יקום פרטי.  

הוצאת תל אביב לאור