טל סלוצקר יואב אפרתי

טל סלוצקר

יואב אפרתי

ציוריו הרבים של יואב אפרתי כולם בשחור על לבן. צבע שמונח על משטחים שהם בדרך כלל קיר או בד הוא איננו עושה מאמץ לשכנע את הצופה ביכולות ציור או בדבר שדומה להם. אין בעיה עם הדבר כשלעצמו וגם עם טווח הבעתם הרחבה של הציורים שמתווספים והדמויות שמתפתחות וזזות לכיוונים שונים. יש בעיה עם חוסר ההלימה בין אקספרסיביות הדימויים לטון המבודח שמציב הציור. ציוריו אינם בנויים מורכבויות אלא מפשטות אקספרסיבית וקו יחיד של צבע שאינו מחובר לחומר נזיל יותר ממה שיוצא מקופסת הצבע ורישומים רבים שמלווים בתוכניות הוראה לשעורים ושירים. יש כמה ספרים ושער של כתב העת עכשיו אבל יואב אפרתי חסר את השכלת הציור הריאליסטי ולמה שתהיה בעצם. הרי הוא אוחז בכלים חזקים יותר מבחינה אינטלקטואלית וברמת הידע ויכולת צבירת הכח שאינם עומדים בקנה אחד עם בזבוז הזמן של לימודי הציור הריאליסטי המהנים אך המובילים למבוי סתום. בלשון אחר למה ליואב אפרתי הציור הפשוט יותר או הריאליסטי אם ביכולתו לצבור יכולות חשיבה ולהשאיר בצד את המדיום הנגיש מבחינה אינטלקטואלית והמתנדנד מבחינת רמת חשיבותו. לא שאיננו נהנים אכן ציוריו מביאים עניין לאמנות הישראלית אך במסורת החשיבה לציור מקום קטן וזניח יחסית לפילוסופיה ולתיעוד הרגעים שאוספת השירה. ציוריו של יואב אפרתי הם מחסן של בדיחות רגעים מחשבות ורגשות חזקים שמצטברים לידי ערמה שגובהה גבוה מאוד. אך אם בערימות עסקינן ברור שעימות ערומות לגבהים שונים ומשתנים ושגובהן המגביה עשוי לעלות במחיר בולטות היצירות החשובות בגוף העבודות, אולי הדגשת מימד הזמן של העבודה בא על חשבון ביטוי מצטבר על בד אחד אך הצופה מרוויח את מכת החד פעמיות של השיר הכתוב בבת אחת כפי שציוריו מצוירים במכה אחת ובלי חזרות נוספות לאותו משטח מצוייר. הצופים מגורשים משדה הדיבור ומוזמנים לשדה פסיכואנליטי של שאילת שאלות או למדרשה לאמנות אבל הוא עצמו נשאר במקומו ומחכה בנקודה הקבועה. על הצופה לבוא אליו ולא הוא אל הצופה ומצד שני הצייר יגלה שהכל שטויות. ציור שהוא בעצם לא פעילות כל כך חשובה בין שלל הפעילויות יחסים עם אנשים שבנויים על בדיחה וישיבה לבד והתגלות שמורכבת מהרכיבים הפשוטים ביותר. על כל אחד מהצופים לגלות מהו הדבר שמרתיע אותו או שמקרב אותו והאם הוא רוצה להיכנס ליקום של יואב אפרתי או שהוא רוצה להתרחק ולהתבונן מהצד, על כל פנים האיבה מקיפה אדם שנמצא כל הזמן לבד והציורים גם הם בודדים ומקיימים יקום פרטי.  

הוצאת תל אביב לאור