הפילוסופיה

 טל סלוצקר

הפילוסופיה

 

הפילוסופיה איננה מחשבה מנותקת מהחיים אשר נוגעת להם רק כעיון. היא אירוע של המחשבה אשר נובע גם מהביוגרפי בנושאיו ובחוויית החשיבה שלו. כמו הפסיכואנליזה היא נוגעת בפרטי, בנחלם, בנחווה בחיים ובכל מה שקורה לפילוסוף בחייו, בין אם מדובר במאורעות טובים או רעים. תולדות החשיבה מספקת תקדימים למחשבה בנושאים השונים הנוגעים בביוגרפי. כך שמדובר בחשיבה שהיא היסטורית וביוגרפית בעת ובעונה אחת ומתנסחת לא רק כפילוסופי אלא גם כפואטי. החשיבה המורכבת הזו אינה נעשית לעיוני הנפרד מחיי ההוגה אלה היא חלק מחייו ממש. בניגוד למחשבת ההלכה אינה דורשת הפילוסופיה מעשה. אך היא שואפת לשנות את חיי המעשה בכל זאת בדרך עצמאית מהיהדות על אף נגיעתה ביהדות. ליהדות הדתית ולפילוסופיה שתי דרכים שונות, אך שתיהן חוויות חיים נחוות. שתיהן מבקשות להיות חלק מחייו של ההוגה. שינוי בחיים אם תיצור הפילוסופיה כזה יווצר על ידי שינוי אופן החשיבה, היא זאת שתוביל. אין זה 'נעשה ונשמע'.

המעשה אינו תוצר של ציווי של פילוסוף זה או אחר שקדם לאדם החושב בעצמו. מדובר בחשיבה עצמאית, אינדיבידואלית לחלוטין. החשיבה אינה רק של הביוגרפי אלא גם של המערכתי. כיצד יוכל החושב לחשוב את הרפואה או את האמנות. באילו כלים יחשוב אותם בלי לקחת בהם חלק, או שמה חווייתם איתו כל הזמן. האם הסובייקט החושב יכול להפריד את עצמו מהחוויה האסתטית או מהחוויה הרפואית. ייתכן שהוא יוצר את המחשבה כשהוא שרוי בהן, כשחווייתו אינה נפרדת מהן והוא חוקר את הנחקר מתוכו.

המחשבה הרפואית היא מחשבה שפגשה את המוות, מחשבת המוות טבועה בה. ואילו המחשבה האסתטית היא מחשבת היופי. כיצד ינתק עצמו מהן מרגע שנכנסו למחשבתו. אפילו לא עסק בהן בפועל פעלו את פעולתן על הסובייקט מה גם אם פעל על אחת כמה וכמה. כך ששאלת המרחק מהחוויה המכוננת את החשיבה אין לה תשובה חד משמעית בוודאי בטווח האפשר. אם כך החשיבה מכוננת תוך היות בתוך הדברים והתבוננות בהם תוך מעורבות מסויימת. המחשבה איננה רק של מקצועות או אופן חשיבה אלא של מנגנונים ואופני התבוננות. של אופני הצגה ואופני נחוות של הנראה. מה שנראה מהווה נקודת מוצא מעבר למה שנעשה. הגלוי לעיניים הוא הדרך לשפוט את עומק החוויה הרפואית או האסתטית ודרכן את דימוי הגוף ודימויי המחלה. אם אחלום את הפילוסוף האין הוא כבר במחשבתי?  החלום הוא צוהר אל המחשבה לא פחות מן המציאות. משום שהדבר הקובע אינו האם הדברים נמצאים מולי ממש אלא מהי המחשבה המובילה אותם.

כך שהמחשבה בזמן חלום נמשכת בזמן ערות והמחשבה בזמן שיחה נמשכת בזמן התבוננות בברייה שנמצאה ליידי, תוכן המחשבה הוא שקובע. הסובייקט הישראלי המקוטע הוא זה הקובע התרחשות חווייתית ותפישתית, הוא החולם את תוכן המחשבה ומשקיע זמן ביציקת תוכנה לתבנית. ומעבר להשפעה על עשייה המחשבה היא עצמאית, קיימת בפני עצמה בתבנית של מאמר. מבקשת להצטייר במשפטים, תוכנה ביחס לפילוסופיה של האחר הוא זה שחושב מעברו האחר של השולחן. אני מול אחר, זה מול זה מול מרחב וירטואלי, מסך שמפריד וגבולותיו תחומים, אובייקט שבתוכו נכתבת המחשבה. מה שנרשם בגוף יכול להירשם גם בזמן חלום כמו בזמן ערות, המחשבה נרשמת בגוף, תוכן המחשבה משנה את הרכבו של גופנו.

לכן טקסט זה מבקש להירשם בתוכך. לחשוב פילוסופיה הוא לעכל אותה, מהראש לקיבה, העין מבקשת להשתתף והלב, כל המערכת. להירשם ולהופיע שוב בתודעה הסובייקטיבית של הסובייקט הפועל.