טל סלוצקר
בית הספר האטליה
בית הספר האטלייה קיים זמן קצר בתל אביב ועוד קשה למדוד את הצלחתו
בטווח הרחוק אך יש בו את כל מה שכדאי ומעניין לפגוש בבית ספר לאמנות הציור
והפיסול. הוא מציע ציור ופיסול ריאליסטיים עם נגיעה בקוביזם ובעכשווי ומתייחס
למסורות הרלוונטיות כיום למי שרוצה ללמוד את כל זה על הצד הטוב ביותר כולל מלגות
וסטודיואים של אמנים וגם חללי עבודה לשאר הלומדים בבית הספר. נראה שהצד התיאורטי
כרוך בו בצד המעשי ואין בו לימודי פילוסופיה או ספרות במובנן המקובל אך כמובן
(למרות המחשבה שהם חסרים שם) ניתן ואפשר לנהל בית ספר כזה גם בהיעדר הצד הספרותי.
בבתי ספר מן הסוג הזה המנוסים מלמדים את המתחילים ויש תמיכה באמנים בראשית דרכם
וגם פוליטיקה ואידיאולוגיה פלסטית. אפשר לומר זאת אחרת. לפוליטיקה של האמנות יש
ביטוי פלסטי.
וכך במקום לבטא פוליטיקה
ממשלתית הפסלים והציורים מבטאים את הפוליטיקה שמייצרים ביניהם אמנים. זוהי
פוליטיקה של רעיונות בעלי ביטוי פלסטי, חוויתי, תחושתי, ומחשבתי שחורגים מהמקובל
בבתי ספר דומיננטיים יותר בשדה האמנות הישראלית שמקדשים את הדל חומרית ואסתטית
לטובת יצירה קונספטואלית של אמנות ועושר מחשבתי שנובע מהיחסים המורכבים עם
הפסיכואנליזה, הספרות, הפילוסופיה ועוד שדות ידע כח שכוללים בתוכם שיח שפתי מפותח
יותר משפת האמנות שאינה מתקדמת בקצב השפה המדוברת והכתובה. באטליה האמנות מתקדמת
בקיצבה הפלסטי וזה אינו זהה לקצב השפתי. ההוראה בו מושפעת מלימודים בניו יורק
ובבצלאל ומאמנים שמציגים בגלריית מאיה הסמוכה. הכל באכסנייה של אזור התעשייה
המפחיד של פלורנטין שיש בו טיפוסים מטיפוסים שונים. עם זאת באותו אזור נמצאים
סטודיואים של אמנים רבים ואכסניותיהן של גלריות רבות. בין האמנים יאן ראוכוורגר
ובין הגלריות גלריה רוזנפלד הוותיקה.
האטליה שולחים אימיילים מעוצבים ונעימים לקריאה שעושים מצב רוח טוב
ומעדכנים בקורסים הנלמדים שם. אבנר לוינסון ועותה פטינקין הם זוג נשוי של אמנים
שהקימו ומנהלים את בית הספר שזוכה גם לתמיכה של ציבי גבע אמן דלות החומר גם הוא
בוגר ניו יורק. לאחרונה הצטרפה לצוות המורים האמנית הנפלאה נועה שי שעובדת בציור
ובפיסול ומלמדת שם קורס בפיסול ראש במיניאטורה. מעניין האם ערכים אסתטיים מהסוג
שבית הספר מגיש יכולים לשרוד בשמש הישראלית גם בלי נסיעות לניו יורק או לבתי הספר
באירופה.
יכול להיות שבסוג כזה של אמנות אנחנו (הישראלים) עדיין תלויים
באמריקאים ובאירופאים ולא פיתחנו מסורת עצמאית מספיק. אבל זה עונה כמובן על
מאפייניה של האמנות הישראלית שמקיימת דיאלוגים עם אמריקה ואירופה ממיקומה במזרח
(ופחות עם האמנות הערבית המקיפה אותנו בינתיים, הרבה פחות). קשה לדעת בשלב זה אם 'האטליה'
יכירו בטקסט כשווה ערך לפלסטי (הטקסט חזק מהפלסטי בארץ כמו במסורת היהודית). אם
יכירו בצד זה של המחשבה הפלאסטית יוכלו לשלב באידיאולוגיה קונצפטים פילוסופיים
שעשויים לתקשר טוב יותר עם מה שקורה בדיסציפלינות שכנות לאמנות הפלסטית ולתקשר טוב
יותר ברמת הרעיונות המדויקים יותר שמציעה הפילוסופיה הקונטיננטלית.
האקזיסטנציאליזם והפוסט מודרניזם בהחלט מתאימים למחשבה על אמנות כמו המחשבה על
אותנטיות וממסדיות, כח נפשי ליצירת אמנות (מצד ניטשה) ומבנה העולם כטקסט סגור.
בינתיים בית הספר מספק לנו באימיילים תענוג ויזואלי ועדכון לגבי אמנים שטוב
להתעדכן בהם כל עוד האינטרנט פתוח וגם המוזיאונים והגלריות. חבל שבתי הספר בוחרים
להם אזורים תעשייתיים כאלה ואינם מבצעים הגירה למרכז העיר (אזור מוזיאון תל אביב
ופסל תומרקין בכיכר רבין). הם היו יכולים ליהנות מסביבה נקייה ומזמינה יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה