ישראל ופריז, קשר מתמשך- מחשבות בעקבות תערוכות מודיליאני וסוטין קאלדר ודוד גינתון במוזיאון תל אביב

 טל סלוצקר

 

ישראל ופריז, קשר מתמשך

מחשבות בעקבות תערוכות מודיליאני וסוטין קאלדר ודוד גינתון במוזיאון תל אביב

 

תל אביב ובכלל האמנות הישראלית נמצאות ביחסים מתמידים עם אמנות פריז. אמנם היחסים היו בולטים יותר בעבר אך גם כיום יש התייחסויות בספרות תולדות האמנות הנכתבת בארץ ובתערוכות מוזיאליות. שלא לדבר על השפעת הפילוסופיה של פריז על הפילוסופיה הישראלית דרך בית מדרשה של הוצאת רסלינג בהנהגת דוקטור יצחק בניימיני המרצה באוניברסיטת תל אביב ולאחרונה במרכז התפס"ן בתל אביב. דרך הוצאת רסלינג מתחברות הפסיכואנליזה הצרפתית והפילוסופיה עם החברה והתרבות הישראלית וכמות הספרים היוצאים לאור בהוצאה זו ראויה לציון. איכות הספרים גבוהה מאוד וכך גם רמת הדיון וההעשרה. יחסיה של האמנות הישראלית עם האסכולה של פריז חזקים עוד מראשיתה, ימיה נסיעתו של ראובן רובין לפריז כדי לפגוש את סוטין ומודיליאני והציירים של אז היו רעבים למראיהן של רפרודוקציות שחור לבן שהגיעו ובהן ציורים של ציירי אירופה הרחוקים ובהם סזאן סוטין ורבין נוספים. בהווה המרכז האמנותי של פריז נחלש ואמניה של ישראל מתייחסים לפריז יותר כאל מרכז כלכלי ופחות כמרכז של השפעה אמנותית. עם זאת עדיין היו בעשורים האחרונים בולטנסקי ובורז'ואה שהיוו אמנים בולטים ברפרטואר האהבות של האמנים הישראלים ושניהם הציגו כבר תערוכות גדולות בישראל ובולטנסקי זכה להתייחסות בימי חייו. שניהם היו אמנים עשירים ושבעי הצלחה שהציגו בכול העולם ופרסמו אינספור ספרים וזכו וזוכים לאהבה ולהערצה ולתיעוד בסרטים על אמנים ועל אמנות. מוזיאון תל אביב מזכיר לנו את היחסים ומציג בימים אלה תערוכת מודיליאני וסוטין קטנה שתופשת חדר או יותר מדוייק מסדרון קטן באוסף האמנות הענק שלו. תערוכה שזוכה לפרסום כה מסיבי שמצפה המבקר לפגוש בתערוכת ענק שמכילה עשרות או אולי מאות יצירות והנה כמות יצירותיו של מודיליאני קטנה ושל סוטין קטנה עוד יותר. היצירות כמובן יפהייפיות אך אינן ממצות את מה שאפשר לפגוש בארץ באוספים השונים והסוטינים היפים ביותר נשארו מחוץ לתערוכה. המודיליאני של אוסף הכט בחיפה אינו מופיע בתערוכה למרות יופיו הרב ובביקור שואל המבקר האם לשם מסדרון קטן זה נקלע למוזיאון? הרי היה יכול להיות יותר גדול, יותר מרשים, יותר נחקר, ויותר נזכר. ובמקום זאת מקבלים המבקרים במוזיאון עוגייה קטנה זו שמספיקה לכוס אספרסו קטנה בקפיטריה החדשה או הישנה ולבריחה מהירה מחנות המוזיאון שמציגה קיטש במקום ללמד את הקונים תיאוריות של האמנות ומוכרת כל מיני פיצ'פקעס וכך נזנחת מטרתה של חנות מוזיאון. אין אפילו מדף אחד של ספרי תיאוריה ופילוסופיה של האמנות והמבקר יוצא מאוכזב לביתו מהתערוכה ומהמרצ'נדייז המסחרי מדי. כל זה כמובן לצד תערוכתו של קאלדר בימים אלה שגם איכזב. ציורים של משטחי צבע תמוהים וילדותיים לא מתוחכמים מספיק ופסלי חוץ שמוצגים בפנים במקום בו הם מאבדים את האפקט על המבקר בתערוכה. הרי פסליו של קאלדר נועדו להופיע תחת כיפת השמיים כפי שהם מופיעים בירושליים ובשאר אתריהם המכובדים ואילו כאן מתכופפים הפסלים למראיהם של חללים מהם הם רוצים לברוח החוצה. הרישומים המוקדמים של קאלדר של בעלי חיים מוצלחים ומעניינים וגם פחות מוכרים בארסנל העבודות של האמן ולכן גם מפתיעים אך המבקר כאמור יוצא (כמו בתערוכת מודיליאני הנ"ל) מאוכזב ולא מסופק. קאלדר כמובן גם הוא פריזאי יקר ובסרט המעניין אודותיו בתערוכה נסקרים יחסיו המעניינים עם אמני פריז של תחילת המאה העשרים וביניהם מאן ראי ודושאן אליהם התבונן בהערצה בתחילת דרכו האמנותית. כל זה לצד תערוכתו של דוד גינתון ובה העלה של דקארט אבל האגף הזה כנראה היה סגור.