טל סלוצקר
איליה גפטר- הצייר שנשאר בשוליים
אאוטסיידר לתרבות הישראלית, מורה לציור, וצייר טכני אך מוכשר. איליה
גפטר מצייר את נופי הים התיכון באופן טכני מעט אך מרשים מבחינת סקלת הצבעים
וביטויי הים לגווניו. הוא השתקע בארץ לאחר שעזב את קנדה וארצות הברית מהן הגיע
בעקבות לימודים עם הצייר ישראל הירשברג בבית הספר הבינלאומי לציור פיסול ורישום
באומבריה איטליה. מוקיר את מוריו ברוס גנייה הפסל ואת הצייר יאן ראוכוורגר אותו
הזמין ללמד בבית הספר לציור אותו הקים. גפטר הוא צייר מוזנח מעט בנוף הישראלי אף
על פי שהוא עצמאי ומציג בגלריה רוטשילד אמנות והציג גם במוזיאון תל אביב. כך
שלמרות הצדדיות הוא מקבל את ההכרה. עבודתו מתפתח מאוד בשנים האחרונות למרות טכניות
מסויימת בחלוקה לקצעים של הדמויות בציוריו בדיוקנאות ובעירומים שנראים גם הם
טכניים מדי. כאילו צייר כדי להדגים כיצד מציירים עם זאת יכולותיו בדיו השחור
מרשימות וניתן לראות את ציוריו באתרו הרשמי באינטרנט. הערצתו לצייר אנטוניו לופז
גרסייה ניכרת בציורי המשפחה בהם צייר את סבו וסבתו בקנדה ובארץ הוא חי קיום בודד
ויוצא דופן. מסור להוראת הציור ולאמנות הציור הוא חוזר בכל פעם אל הבד, אל הנייר,
אל הצבעים והמכחולים. מקדיש את עצמו לחומר שמעבר לדיבורים ומתמקד בכל פעם במה שיש
מולו באותו רגע ובאופן הבעתו הציורי. מצייר בסטודיו או בטבע על בדים גדולים או
קטנים ובעיקר מלמד, מלמד דור של תלמידים ולא ברור כמה השפעה מעשית תהיה ללומדים
אצלו על תחום הציור משום שלמרות קיומה של סדנת הציור שלו מספר שנים איש מתלמידיו
לא קודם עד היום לדרגת צייר מוביל. כמובן שההתקדמות תלוייה במשאבי הצייר וברמתו
ולא רק באילייה גפטר ועל כן אין לבוא אליו בתלונות. יחסיו עם האמנות הישראלית
מזכירים את יחסיהם של קבוצת 'אופקים חדשים' או את אלו שמקיים איתה יאן ראוכוורגר.
מבפנים אך מבחוץ, ישראלי אך מהגר, נוכח אך נפקד. מציג אך אינו מתערה במיינסטרים
האמנותי. מנותק מהווית המדרשה לאמנות ובצלאל, מסור לערכי המודרניזם הריאליסטי
שמתחיל באימפרסיוניזם וממשיך בהתפתחויות שונות, אוהב את הציור הרוסי והצרפתי,
הספרדי והאמריקאי. מביט אל מורו של הירשברג לאונרד אנדרסן בהערצה משל היה סב אהוב
ורוכב על אופניים באנרגטיות. מביט בערגה על אמנותן של מצריים ויוון העתיקות ומקפל
כן ציור לציורי נוף משל היו האביזר הטכנולוגי החדיש ביותר. דומה בהשפעה הצרפתית
לציירי רוסיה אך לציירים הישראלים בהתמודדות עם האור והנוף הישראליים. לצייר קורבה
בדבקותו בים ולציירי הריאליזם הישראליים בדבקותם במציאות. גפטר בפנים אך בחוץ,
מושפע אך מבטא את מבטו, נחשף ומטמיע אך מתבודד ושוקט. צייר ביישן שמראה נוכחות
וניגודים פנימיים וחיצוניים. משהו מחלחל ממנו ודבר מה ניבט החוצה. מתבודד חברתית
אך נחשף לדיבורי קוקטייל בפתיחות התערוכות בגלריה 'רוטשילד'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה