ישראל ופריז, קשר מתמשך- מחשבות בעקבות תערוכות מודיליאני וסוטין קאלדר ודוד גינתון במוזיאון תל אביב

 טל סלוצקר

 

ישראל ופריז, קשר מתמשך

מחשבות בעקבות תערוכות מודיליאני וסוטין קאלדר ודוד גינתון במוזיאון תל אביב

 

תל אביב ובכלל האמנות הישראלית נמצאות ביחסים מתמידים עם אמנות פריז. אמנם היחסים היו בולטים יותר בעבר אך גם כיום יש התייחסויות בספרות תולדות האמנות הנכתבת בארץ ובתערוכות מוזיאליות. שלא לדבר על השפעת הפילוסופיה של פריז על הפילוסופיה הישראלית דרך בית מדרשה של הוצאת רסלינג בהנהגת דוקטור יצחק בניימיני המרצה באוניברסיטת תל אביב ולאחרונה במרכז התפס"ן בתל אביב. דרך הוצאת רסלינג מתחברות הפסיכואנליזה הצרפתית והפילוסופיה עם החברה והתרבות הישראלית וכמות הספרים היוצאים לאור בהוצאה זו ראויה לציון. איכות הספרים גבוהה מאוד וכך גם רמת הדיון וההעשרה. יחסיה של האמנות הישראלית עם האסכולה של פריז חזקים עוד מראשיתה, ימיה נסיעתו של ראובן רובין לפריז כדי לפגוש את סוטין ומודיליאני והציירים של אז היו רעבים למראיהן של רפרודוקציות שחור לבן שהגיעו ובהן ציורים של ציירי אירופה הרחוקים ובהם סזאן סוטין ורבין נוספים. בהווה המרכז האמנותי של פריז נחלש ואמניה של ישראל מתייחסים לפריז יותר כאל מרכז כלכלי ופחות כמרכז של השפעה אמנותית. עם זאת עדיין היו בעשורים האחרונים בולטנסקי ובורז'ואה שהיוו אמנים בולטים ברפרטואר האהבות של האמנים הישראלים ושניהם הציגו כבר תערוכות גדולות בישראל ובולטנסקי זכה להתייחסות בימי חייו. שניהם היו אמנים עשירים ושבעי הצלחה שהציגו בכול העולם ופרסמו אינספור ספרים וזכו וזוכים לאהבה ולהערצה ולתיעוד בסרטים על אמנים ועל אמנות. מוזיאון תל אביב מזכיר לנו את היחסים ומציג בימים אלה תערוכת מודיליאני וסוטין קטנה שתופשת חדר או יותר מדוייק מסדרון קטן באוסף האמנות הענק שלו. תערוכה שזוכה לפרסום כה מסיבי שמצפה המבקר לפגוש בתערוכת ענק שמכילה עשרות או אולי מאות יצירות והנה כמות יצירותיו של מודיליאני קטנה ושל סוטין קטנה עוד יותר. היצירות כמובן יפהייפיות אך אינן ממצות את מה שאפשר לפגוש בארץ באוספים השונים והסוטינים היפים ביותר נשארו מחוץ לתערוכה. המודיליאני של אוסף הכט בחיפה אינו מופיע בתערוכה למרות יופיו הרב ובביקור שואל המבקר האם לשם מסדרון קטן זה נקלע למוזיאון? הרי היה יכול להיות יותר גדול, יותר מרשים, יותר נחקר, ויותר נזכר. ובמקום זאת מקבלים המבקרים במוזיאון עוגייה קטנה זו שמספיקה לכוס אספרסו קטנה בקפיטריה החדשה או הישנה ולבריחה מהירה מחנות המוזיאון שמציגה קיטש במקום ללמד את הקונים תיאוריות של האמנות ומוכרת כל מיני פיצ'פקעס וכך נזנחת מטרתה של חנות מוזיאון. אין אפילו מדף אחד של ספרי תיאוריה ופילוסופיה של האמנות והמבקר יוצא מאוכזב לביתו מהתערוכה ומהמרצ'נדייז המסחרי מדי. כל זה כמובן לצד תערוכתו של קאלדר בימים אלה שגם איכזב. ציורים של משטחי צבע תמוהים וילדותיים לא מתוחכמים מספיק ופסלי חוץ שמוצגים בפנים במקום בו הם מאבדים את האפקט על המבקר בתערוכה. הרי פסליו של קאלדר נועדו להופיע תחת כיפת השמיים כפי שהם מופיעים בירושליים ובשאר אתריהם המכובדים ואילו כאן מתכופפים הפסלים למראיהם של חללים מהם הם רוצים לברוח החוצה. הרישומים המוקדמים של קאלדר של בעלי חיים מוצלחים ומעניינים וגם פחות מוכרים בארסנל העבודות של האמן ולכן גם מפתיעים אך המבקר כאמור יוצא (כמו בתערוכת מודיליאני הנ"ל) מאוכזב ולא מסופק. קאלדר כמובן גם הוא פריזאי יקר ובסרט המעניין אודותיו בתערוכה נסקרים יחסיו המעניינים עם אמני פריז של תחילת המאה העשרים וביניהם מאן ראי ודושאן אליהם התבונן בהערצה בתחילת דרכו האמנותית. כל זה לצד תערוכתו של דוד גינתון ובה העלה של דקארט אבל האגף הזה כנראה היה סגור.  

טל סלוצקר, איליה גפטר- הצייר שנשאר בשוליים

 טל סלוצקר

איליה גפטר- הצייר שנשאר בשוליים

 

אאוטסיידר לתרבות הישראלית, מורה לציור, וצייר טכני אך מוכשר. איליה גפטר מצייר את נופי הים התיכון באופן טכני מעט אך מרשים מבחינת סקלת הצבעים וביטויי הים לגווניו. הוא השתקע בארץ לאחר שעזב את קנדה וארצות הברית מהן הגיע בעקבות לימודים עם הצייר ישראל הירשברג בבית הספר הבינלאומי לציור פיסול ורישום באומבריה איטליה. מוקיר את מוריו ברוס גנייה הפסל ואת הצייר יאן ראוכוורגר אותו הזמין ללמד בבית הספר לציור אותו הקים. גפטר הוא צייר מוזנח מעט בנוף הישראלי אף על פי שהוא עצמאי ומציג בגלריה רוטשילד אמנות והציג גם במוזיאון תל אביב. כך שלמרות הצדדיות הוא מקבל את ההכרה. עבודתו מתפתח מאוד בשנים האחרונות למרות טכניות מסויימת בחלוקה לקצעים של הדמויות בציוריו בדיוקנאות ובעירומים שנראים גם הם טכניים מדי. כאילו צייר כדי להדגים כיצד מציירים עם זאת יכולותיו בדיו השחור מרשימות וניתן לראות את ציוריו באתרו הרשמי באינטרנט. הערצתו לצייר אנטוניו לופז גרסייה ניכרת בציורי המשפחה בהם צייר את סבו וסבתו בקנדה ובארץ הוא חי קיום בודד ויוצא דופן. מסור להוראת הציור ולאמנות הציור הוא חוזר בכל פעם אל הבד, אל הנייר, אל הצבעים והמכחולים. מקדיש את עצמו לחומר שמעבר לדיבורים ומתמקד בכל פעם במה שיש מולו באותו רגע ובאופן הבעתו הציורי. מצייר בסטודיו או בטבע על בדים גדולים או קטנים ובעיקר מלמד, מלמד דור של תלמידים ולא ברור כמה השפעה מעשית תהיה ללומדים אצלו על תחום הציור משום שלמרות קיומה של סדנת הציור שלו מספר שנים איש מתלמידיו לא קודם עד היום לדרגת צייר מוביל. כמובן שההתקדמות תלוייה במשאבי הצייר וברמתו ולא רק באילייה גפטר ועל כן אין לבוא אליו בתלונות. יחסיו עם האמנות הישראלית מזכירים את יחסיהם של קבוצת 'אופקים חדשים' או את אלו שמקיים איתה יאן ראוכוורגר. מבפנים אך מבחוץ, ישראלי אך מהגר, נוכח אך נפקד. מציג אך אינו מתערה במיינסטרים האמנותי. מנותק מהווית המדרשה לאמנות ובצלאל, מסור לערכי המודרניזם הריאליסטי שמתחיל באימפרסיוניזם וממשיך בהתפתחויות שונות, אוהב את הציור הרוסי והצרפתי, הספרדי והאמריקאי. מביט אל מורו של הירשברג לאונרד אנדרסן בהערצה משל היה סב אהוב ורוכב על אופניים באנרגטיות. מביט בערגה על אמנותן של מצריים ויוון העתיקות ומקפל כן ציור לציורי נוף משל היו האביזר הטכנולוגי החדיש ביותר. דומה בהשפעה הצרפתית לציירי רוסיה אך לציירים הישראלים בהתמודדות עם האור והנוף הישראליים. לצייר קורבה בדבקותו בים ולציירי הריאליזם הישראליים בדבקותם במציאות. גפטר בפנים אך בחוץ, מושפע אך מבטא את מבטו, נחשף ומטמיע אך מתבודד ושוקט. צייר ביישן שמראה נוכחות וניגודים פנימיים וחיצוניים. משהו מחלחל ממנו ודבר מה ניבט החוצה. מתבודד חברתית אך נחשף לדיבורי קוקטייל בפתיחות התערוכות בגלריה 'רוטשילד'.  

 

 

דיוקנאות ברישום בית האמנים תל אביב/ תערוכה קבוצתית באצירת אירית לוין

 טל סלוצקר

 

דיוקנאות ברישום בית האמנים תל אביב/ תערוכה קבוצתית באצירת אירית לוין

 

בבית האמנים בתל אביב ברחוב אלחריזי מוצגת כעת תערוכת דיוקנאות עצמיים שנראית במבט ראשון כתערוכה מעולה ולאחר שני ביקורים נוספים נחלשת. ההזדמנות שווה את הביקור, מבט על דיוקנאותיהם העצמיים של קבוצת אמנים ישראלים שכונסו לצורך התערוכה. הדגש הוא על ציור ריאליסטי ועל אקספרסיוניזם מקומי בהשפעה אנגלית. התערוכה משתרעת על פני שני חללים, חלל גדול יותר ולידו חלל קטן והביקורת נכתבת במבט מפנים התערוכה בחלל הקטן ועד לתחילתה בחלל הגדול כך שהמבט מסתובב בכיוון ההפוך. בקיר הימני בחלל הקטן כאמור על הקיר הפנימי דיוקנו העצמי החלש של גידי פובזנר.

לידו ויטרינה עם דיוקנאותיהם של גד אפוטקר ושיר שבדרון. מעקב אחרי עבודתו של גד אפוטקר מגלה שאלו אנין עבודותיו הטובות ביותר של האמן, ישנם רישומים טובים יותר שלו וכאלו כבר הוצגו בבית האמנים בתערוכות קודמות. בית האמנים בראשות אריה ברקוביץ' מקיים קשר צמוד ורב שנים עם האמן וביקורים בבית האמנים מספקים מעקב כרונולוגי אחר עבודותיו בתערוכות השונות אך הפעם כאמור אינה ההזדמנות הטובה ביותר, היו טובות יותר. שיר שבדרון מציג ממש לצידו מחברת מסקרנת משנת 1976 שמכילה רישום דיוקן עצמי יפה ואימון על חתימת האמן שמבטא מודעות עצמית.

היה יכול להיות נפלא לראות יותר ממחברות אלו אך בתערוכה מוצגת רק אחת בגוון חום ומראה המחברת אכן אסתטי. לצידו ולא פעם אחרונה בתערוכה רישום בקפה וגואש על קרטון של ז'אק ז'אנו. כמו רוב האמנים בתערוכה ז'אנו מציג עבודות מהשנים האחרונות והדבר מסקרן. הקפה נשפך בשנת 2019. אבי עזרא מציג ציור חלש בנושא יהודי, הוא נראה כשהוא מניח תפילין ובשם הציור מצויינות תפילות השחרית והערבית.

הפנייה לנושא יהודי אכן ראויה אך איכות הביצוע חשובה לא פחות ובאמנות הישראלית והבתר ישראלית יש דוגמאות רבות, הפעם זכינו להופעה חלשה של העניין העוצמתי הזה. רישומה של אליזבט בניאל לא היה צריך להיכלל בתערוכה כלל מרוב שהוא חלש ואתי עמרם מציגה שני דיוקנאות לא מבושלים. ועתה נעבור לאולם הגדול והמשמעותי יותר. חגי ארגוב מציג ציור מעורפל וחלש על בד מעוצב בצורה מפותלת שאינה מאפיינת את הבדים. כמובן שכבר ראינו ביצוע טוב יותר מאת פסח סלובובסקי באינספור עבודות ופה ממש לידו הפנינה של התערוכה. שני רישומים נפלאים מאת תמר סימון שגם מביאה את דבריה בכתב על הקיר.

"מה שבעיקר מפעיל אותי בדיוקן הוא המבט" כותבת האמנית. "צורך אחר קשר עין עם המצויר, המכתיב את פעולת הרישום על הנייר. זוהי התבוננות פנימה והחוצה, שיוצרת קירבה עמוקה ואינטימית". הנה אמנית שלא רק שהיא מציגה רישומים יפהייפיים ושחורים אלא גם מצוטטת יפה. אמנית בחסד בתערוכה זו ובעלת אמירה מעניינת.

שני רישומים שבגללם שווה להיכנס לתערוכה. עם זאת היתה עושה טוב אם לא היתה שורטטת את הנייר וחופרת בו ברישום הגדול יותר, הרישום בעט שחור ועיפרון על נייר והוא משנת 2020 ערב ה Covid-19. מעניין לעקוב אחריה ואחרי התפתחותה ופה המראה שובה לב. לצידה דיוקן עצמי גדול ממושקף ובפרופיל של אמנון דוד ער משנת 1999. הצייר מציג פה אחרי שעזב את הארץ לגרמניה ולאחר שנסגר עמוד הויקיפדיה שלו בעברית. עם זאת זכה להצלחה בתערוכת פרס שיף אותה ביקר. הוא זוכה להצלחה בחוץ לארץ ולא ידוע מתי ואם יחזור. הציור הזה הוא מתחילת הקריירה שלו והוצג בעבר במוזיאון רמת גן לאמנות. מיד אחריו דיוקנה העצמי של רוני טהרלב בפחם וגיר על נייר אפור. רישומיה הגיריים של טהרלב מעולים כולל הרישום החזק והשווה הזה. כדאי ושווה להתעדכן בעמוד הפייסבוק של האמנית שמציג התפתחות תמידית ותחושות גוף וחלל חזקות ומעניינות.

רוני טהרלב היא אמנית שזוכה להצלחה רבה בשנים האחרונות ורישומיה כגון זה שמוצג בתערוכה נפלאים ושווים את המבט. טגיסט יוסף רון זוכת פרס שיף מציגה רישום חסר צורה ובעל מבנה חלל חלש בפחם על נייר שעדיף שהיה נשאר בסטודיו. נפילה עמוקה יחסית לרישומים שהוצגו במוזיאון תל אביב והתפרשות מיותר על נייר גדול שהייתה יכולה להיחסך בדמות נייר צנוע יותר לרישום הזה ספציפית. לצידה מציגה לאה כוכב שוודרון (אשתו של שיר) רישום סזניסטי לצד בעלה. שיר שבדרון צמיג פה שני רישומים מעניינים בעט וגדולים למדי שמזכירים מעט את דיויד הוקני ודיוקנאותיו העצמיים.

מיד אחריהם סמאח שחאדה המהוללת על ידי מוזיאוני תל אביב וישראל מציגה "טבע דומם" היפר ריאליסטי בעיפרון. חלש מבחינת אופי המגע בנייר והמבנים התלת מימדיים. הטקסטורות האשלייתיות ברישום חלשות ביותר ורחוקות מלהיות משכנעות.

אלכס קרמר מציג שני רישומי פחם על נייר. עבודה מסורתית יחסית של האמן ואיכותית מבחינת הביצוע ואיכות ההבעה. תרצה פרוינד אישתו מציגה רישום בעפרונות צבעוניים שהוא פחות איכותי מציורי השמן שלה אך דמותה מהרישום בעלת מבט אנושי ומשכנע והביצוע משנת 2021. רישומה היחיד של אודרי ברגנר בתערוכה יפה ועדיף על הרישומים של לאה כוכב שבדרון. מבנה הראש ברור יותר למרות החיפזון בביצוע.

עולה זיתון מציגה שני רישומי ראשים מתפצלים בעט כדורי שחור ומפתיעה מבחינת מה שאפשר להשיג בביצוע. גם הרעיון הצורני של הרישומים מעניין והראשים בעלי תנועה. אהוד פקר מציג קומפוזיציה על נייר שמעניינת משום הצבת ראשו בפינת הנייר, הרישום בדיו והוא שווה הסתכלות, לצידו גבי בן ז'אנו מציג שני רישומים חזקים במיוחד מיצירתו ונחרטים בזיכרון.

 אכן בעלי עוצמה והבעתיות. עם זאת רישומו של אנטון בידרמן של דיו על נייר ממש ילדותי. ולסיום דן בירנבוים ברישום מעניין של האמן עם ציפורים לצידו שמפתיע במבט ראשון. עד כאן על דיוקן עצמי בבית האמנים. תחילת שנות העשרים של האלף השלישי.   

איתי זלאיט כח ועוצמה מול השלטון

 

טל סלוצקר

איתי זלאיט

כח ועוצמה מול השלטון

 

בשנים האחרונות מתבלט מאוד בתקשורת האמן איתי זלאיט שמציג פסלים אשר הבולטים ביניהם מציגים את ביבי או בנימין נתניהו כמושאם ובפסל האחרון 'גיבור ישראל' הוא אזרח אוחז דגל אשר מבקש להישתלט בחזרה על המרחב הציבורי.

לטענתו של זלאיט איננו מקבלים את המרחב הציבורי שהוא באופן טבעי שלנו אם איננו דורשים אותו והוא יוצא לדרוש אותו תוך סיכון אישי ומלווה בפרסום רב תוך כתבות בערוצי חדשות ברחבי הארץ ובכל העולם. איתי דורש מאמנים נוספים שינהגו כמוהו ויצאו לכבוש את מרחב כיכרות הארץ ורחובותיה אך לא כל אמן נוהג כמוהו, ישנם אמנים שמעוניינים להשאיר את יצירתם כעת בתחומי הסטודיו או הבית המוזיאון או הגלריה ובקיצור אזורים מקובלים יותר של ההתרחשות האמנותית, ואכן איתי זלאיט כובש את המרחב בלי אישורים מהעירייה ומתוך תחושת שליחות עצמית ומנהיגות מסויימת.

יש שיאמרו שמוטב להסתכן ולהתפרסם מלא להתפרסם כלל אך יש כאלו שמעדיפים מרחב בטוח ועל כן פעילות בטוחה יותר. איתי זלאיט איננו ממען להסתכן מול השלטון, הוא דורש דרישה חד משמעית להוציא את האזרחים וביניהם גן הסופרים והמשוררים מן הבית לכיכר רבין או לכיכר פריז בירושלים אך הם לא ממהרים לקריאתו בינתיים גם אם כמה הסכימו.

בעבר התייצב מול הציבור באותה כיכר בה מציב זלאיט את 'גיבור ישראל' יאיר גרבוז אך מחיר הנאום היה גדול וספק אם היה מוכן לשלמו מראש אם היו מיידעים אותו שזהו יהיה מחירו. את גרבוז רדפו שונאיו וקראו בעקבותיו קריאות גנאי ברחוב בעודו מנסה להתנהל ביום יום, את איתי בינתיים האזרחים אינם רודפים כנראה משום שהוא לוקח את צד האזרח בסיפור וזהו נושאו של הפסל הנוכחי.

בכתבה הוא צוחק עם ילדיו ובוכה מול אביו מתעקש מול השלטונות ואף נעצר. הוא יוצא למרי אזרחי של ממש אבל נשאלת שאלת מידת ההישגים של מרי כזה כשמדובר באזרח אחד בלבד שהרי הפגנות אלפים בתל אביב של אלפיים ואחד עשרה הביאו מעט תוצאות.

ההפגנות נשארות יותר סימליות ופחות בתחום ההישג החוקתי. אולי שווה להפעיל את מנוע האמנות אך לכל אחד יש סך אנרגיה מסויים וייתכן שהפעלתו על עוצמה מלאה בשלב מוקדם עשוייה לעייף בשלב מאוחר יותר של הקריירה, איתי זלאיט איננו חושש לאבד את האנרגיה ויש לו הרבה ממנה פיזית ונפשית ובכל פעם הוא נראה רענן מחדש ולעולם לא עייף. נראה שמצליח לו וטוב שכך, מעט אמנים מסוגלים לייצג את ישראל בתקשורת ולייצר בה עניין וזאת הוא עושה בהצלחה רבה, היחשפותו גובה מחיר אך הוא אינו מגלה לנו מהו. נותר לעקוב אחרי התקשורת ולראות עד כמה היא חושפת אותו במידה ואנו רוצים לדעת כמה ואיך.

אמרה נפוצה יחסית היא שקימה מהמיטה היא מחאה כשלעצמה, זלאיט מסתייג מהאמירה. מבלי לפגוע באזרחים הוא יוצא למסע מעצים ומייצר עניין אך אינו משנה את אופי האסתטיקה, הוא יוצר אמנות ריאליסטית ומתלונן על אופי הוראת האמנות בארץ: "כדי לצייר שמיים פתחתי ערוץ וחיפשתי צייר את השמיים" הוא רוצה כנראה שהאמנות תחזור לאמנות הטכנית ששלטה פה בשנות החמישים לפני השתלטותה של האמנות המופשטת והאוונגרדים שהופיעו עם 'אופקים חדשים' ואסכולת המדרשה יותר מאוחר. לומר דבר אך עליו הוא לומר לא מספיק משום שיצירתו דורשת התמודדות עם אמן שמתנגש כבר שנים.

איתי זלאיט איננו מוותר, הוא חוזר בכל פעם עם אירוע אמנותי גדול ומושך תשומת לב ומייצר מחאה אפשרית במסגרת האמנות והאירוע התקשרותי שאפשרי סביבה והקהל עוקב.     

אדר פרנס אאוטסיידר ישראלי

הרב דוקטור טל סלוצקר

אדר פרנס

אאוטסיידר ישראלי

בתל אביב ישנה סצינה של אאוטסיידרים ואחד האמנים הבולטים בה הוא אדר פרנס. הוא מכתת את רגליו בעיר מחפש פינה לשבת בה ובודק את כל מה שיש להבין לגבי תגובות הבחורות. הוא מצייר אך מעולם לא היה חלק מאיזשהו משרד, שנים הוא כותב שירים אך איש לא התייחס לשיריו כאל עניין לפרסום, כתיבתו וציוריו ישירים ובוטים וחסרה לו השפה המעודנת המאפיינת אדם שבממסד. הוא שותה בירה כל יום והזדמנויות רבות נקרות בדרכו להכיר אנשים. משום שמרעהו מעניין. הוא עצמו ציור או פסל מעניינים והוא זכור בכל מקום כאדם שיודע בדיוק כיצד להסתדר בצחוקו ובשמחת החיים שמאפיינת אותו. גם התעניינותו ביהדות ברורה והוא זקוק תמיד למשענת הקהל המיידי. התנשמותו כבדה והוא תמיד מדבר על הבעיה. מעולם לא הציג תערוכה מוזיאלית מעולם לא הציג תערוכת יחיד אך האמירות שלו עבות כעובי של מטוס סילון ישראלי. הוא מסתובב עם מחברת ואולי המחברת היא יומן של מחשבות רגע. אך אדר צובר מחשבות על העיר בכל מקום שהוא נמצא בו ובספרד הסתדר עוד יותר טוב. חיית שטח של ציור ואמנות כתיבה והוויה חברתית רוויה באלכוהול שמסתובב תחת השמיים ואינו מתקבל על ידי משוררים בין אם יהיו צעירים או זקנים מפורסמים או כאלו שמפורסמים פחות. הוא מדובר אך אינו מופיע מכביד אך אינו עוזב את החיים השמחים. זיכרונות המשפחה מציפים אותו והוא עוסק גם בפיסול מתכת וקולאז' צירוף אסמבלאז' והזדמנויות של רגע מהרחובות הוא מתכחש שהוא אי פעם הבין בפילוסופיה ומרגיש את דפיקות המרחב ושיפועי הזמן משום שהוא מעוצב על ידי הפוליטיקה הישראלית או לפחות כך הוא אומר. לאחרונה השתתף בתערוכה קבוצתית בגלריה אורלי דביר שהיוותה קרש קפיצה בשבילו והוא נכון להדריך תלמידים ותלמידות אשר רוצים לצייר עמו במחברות או לחלוק שותפות של שעות בבתי הקפה של עיר שמספקת אינספור אפשרויות מפגש. הקומיקס ודודו גבע האמנות הישראלית וסרטים אמריקאים, חוברות קומיקס ואור היומיום מזרון הלילה ואזור התעשייה כולם הכריחו אותו לבוא פנים אל פנים עם החומר האמיתי ביותר של המציאות ועם חומרי המעובדים והבלתי מעובדים. מגיע לו קרדיט על כך ולכן הוא שוב חוזר אל אוסף הספרים ומסתכל שוב על הנוף התעשייתי הנשקף דרך החלון בדרום ומסתכל צפונה בתקווה לחזור שוב אל הכיכר ואכן כך הוא עושה. קרחתו עגולה וסנטרו בולט אפו מקורזל וגופו שרירי עוטה מסכת נשימה של מנתחים ובורר את משקאותיו כדי לשמוע שוב את רעש הפתיחה של פחית את כדי לקנות נקניקיה שוב הוא היכן שהדברים צריכים להתרחש. בן המאה העשרים אשר עוסק בחיים עצמם ולא במבט עליהם אינו מביט על הזמן אלא חי בתוכו זוכר את כל מה שעבר עליו אך אינו מוכן להתפשר על רגע בספרייה. משפיע על מעט מאוד אנשים וחי מחוץ למסגרות. הוא אינו מסכים להיות חלק מהמסגרת ולכן לא יהיה חלק ממנה. למד בבצלאל אך איננו מבין את האוניברסיטה. משפיע על אופי האווירה אך אינו מוכן לאוויר קר מכיר את הדוקטורים אך אינו מעריך אותם. אדר הוא האיש שנושם חמצן ופולט פחמן דו חמצני הוא המטיח אמירות בפי העוברים ושבים ואינו שב למוזיאון הוא המחלק פסל לשלושה חלקים ואינו חוזר לבדוק אם התפרק. הוא שאינו מוכן להתדיין ללא תנועת כוס על השולחן או פריט נוסף באוסף האמנות שכולל אמנות אפריקנית וישראליאנה.   

נחום סלוצקר וברוך ברלינר בראשית

נחום סלוצקר

ברוך ברלינר

בראשית

הרב דוקטור טל סלוצקר

המוזיקאים הידועים שהופיעו כבר בכל רחבי העולם וידועים בארץ נחום סלוצקר וברוך ברלינר התפרסמו מאוד בעקבות יצירותיהם בראשית ואברהם ויצירותיהם הנפלאות שפורסמו בכל דרך על כל הבמות ויכולות להיחשב כמוזיקה יהודית אשר מולחנת לתזמורת אירופאית ולהרכבים קלסיים בהם בולטים כלי הקשת והרמוניות קלסיות שמושפעות מרוק ופופ ומוזיקת חזנים אפילו מתרבויות הברוק והרנסנס ושירה רוסית ובכל זאת משהו אינו מובן לכלל הציבור. מדוע יצירותיהם אינן מדוברות מעבר למעגלים הפנימיים של המוזיקה הקלאסית הרוק והפופ הישראליים וכיצד שמם זכור לנצח בתולדות המוזיקה הישראלית והאירופאית בזמן שכלל הציבור אינם יודעים כלל שבדיוק שם קורת המוזיקה הישראלית התשובה מצוייה כנראה בכך שהמוזיקה שלהם מתאימה לאניני טעם שאינם עסוקים בתרבות הנפוצה שמייצר ערוץ עשרים וארבע והם יודעים בדיוק לאיזה קהל הם מכוונים. 

צריך לציין שהמוזיקאים הידועים עסוקים במתמטיקה וביחסים עם הדת ועם החילוניות עם פילוסופיה ואמנות חזותית וגם הצייר וורמיר השפיע עליהם ואפילו האנימציה העכשווית של השירה העברית וקהלהם מכיר אותם ומדבר וכל רגע של נגינת יצירותיהם הוא ניצחון הנצח ואהבתם לנשותיהם והבנתם את המשפחה ותולדות היהדות האירופאית ואסור לשכוח לדקה שהופעתם על הבמה מזכירה את הופעותיהם הנפלאות במוסקבה ובארצות הברית והופעת נגן הרוק ארוך הזקן ומקהלת הגברים בבית הכנסת, שניהם אוהבים לחשוב ולהרגיש וחשובים להם הוידיאו והצילום וכל המדינה מסתירה מהם כמה ידועים מעשיהם שנטועים עמוק בהבנתם האקדמית ובזיכרונם את ליטא ושוויצריה את גרמניה ופולין ודמויותיהם חשובות לכל יהודי ואף הלחינו פזמון לבית ספר דתי. 

הגאונות ביצירותיהם טמונה ברוגע שמשרות הרביעיות ובפחד שמשרות מקהלות הגברים על הקהל הצעיר ואהבתם את ראוול בטהובן וסאטי וזיכרונותיהם הבלתי נשכחים שחיים בכל תיבות היצירות הקצרות והארוכות אותן הם כותבים ומשמיעים לנשותיהם ולקהל ענק שכולל כבר מיליוני אנשים ברחבי כל העולם המערבי. אהבתם לנשים וללימודים וחיי הבית וזיכרונם את מוזיקת הילדות והביוגרפיה הנפלאה של שניהם מביאה למחשבות ארוכות אודות חייהם והאישיות של כל אחד מהם. פולה אשתו של נחום מזכירה לו את יחסה הנפלא כשהיא אוהבת ואת השיתוף האהוב עליה של התרבות הבלתי נשכחת של אהבתם אותה הן זוכרות. היא מבינה אותו ולכן הולך לו במוזיקה והיא זוכרת את כתיבתה ולכן היא משוררת נפלאה והוא חושב על כתיבתה ומייד זוכר לכתוב שוב יצירה מוזיקלית בה הוא חושב עליה משום שכל רגע בו היא מבינה את המוזיקה הוא רגע בו הם מבינים. 

יש משהו שקשה להסביר במוזיקה בלי מילים ובפרסום שמכירים רק יודעי חכמת המוזיקה והתלהבותם מהתכנסות בבית הכנסת וידיעתם את החינוך והאבהות יוצאות מן הכלל ושניהם יודעים לכבד אחד את השני על ידי שיפור החיים אחד של השני כדי להתקרב עוד קצת למה שהוא שיתופם בין מקצועות המוזיקה והמתמטיקה הכלכלה וההוראה האקדמית והבית ספרית בה הם מכירים את כל תלמידיהם יוצאי הדופן ואת הכינורות ומחברות המתמטיקה של אוניברסיטת בר אילן ושל כפרי הנוער ובתי הספר של כל המדינה מהאקדמיה ועד בתי הספר התיכוניים בהם ייסד נחום סלוצקר את מגמות המוזיקה ואת הוראת הכינור והצ'לו לילדים ולבני נוער את מגמות הרוק ואת המופעים החיים שבהשפעת להקת קווין ואפילו את האהבה מלמדים אותם משום שכל המעורבים בעניין כולל רוחמה אשתו של ברוך הם מורים ואקדמאים זוכרי חזון אליהו והתכנסויות השבת הציונות והגאונות המוזיקלית והדתית ואין שום ספק שהאלוהות חשובה להם והתרגשות הקהל תחושות טובות ושמחתן של נכדות ספרי השירה וההומור של ברוך ומחזות וגם הכח בפילוסופיה ובהוראה בממשל ובדת.    

יואב עזרא המשורר של עולם המתים

הרב דוקטור טל סלוצקר

יואב עזרא המשורר של עולם המתים

הוצאת תל אביב לאור

כבר שנים רבות המשורר יואב עזרא מפרסם בשם בדוי את שיריו יוצאי הדופן ובדרך כלל הוא כותב שירים של שורה אחת שכבר פורסמו בהבה להבא ובדיזנגוף סנטר בזמנים בהם כתב העת מעין עוד היה פעיל. הוא בעל חוש הומור חד ובדיחות שאינן מפסיקות והוא חושב דרך התייחסות לדת ולהווי הברים וחיי הצעירים בני העשרים בעיר שאינה מפסיקה להפעיל את משפטיו אשר תמיד נותנים מחשבה מעניינת. הימשכות קבוצת הבא להבה אליו הביאה לפרסומו מחדש לאחר שנעלם במשך שנים משום שספריו מתחילת הקריירה הופיעו פעם אחת ולאחר מכן לא פרסם יותר דבר כבר במשך שנים רבות. הוא זכור לכולם ואינו מפסיק לכתוב ולהתפרסם גם בתקופות הקשות ביותר כולל תקופת הקורונה מהסיבה הפשוטה והיא ששרידותו בשירה היא אינסופית הוא חיה שרדנית אמיתית והוא יודע גם לנשוך. קרבתו ופרסומו בכתב העת עכשיו הוסיפה יוקרה לשיריו ולהבנתו בתחום השירה והפואטיקה שלו אמיתית והוא נקרא בפי המשוררים המשיח של עולם השירה ואפשר לומר שיואב הוא המשיח של השירה העברית. הוא עסוק בעולם פנימי רגיש ופואטי שמזכיר לכולם שהגיע העת לקחת את הכתיבה בקלות אפילו אם הוא אינו לוקח את השירה בקלות, הוא עשוי לבין מחדש דברים אם יתקרב לאמנות עוד יותר והוא אכן קרוב אליה. איסופו האין סופי של חומרי הוויה וזיכרונות הבנה באמנות ותרבות דפוס ויכולתו להתערב בחיי משוררים עשתה אותו לאחד המשוררים המעניינים ביותר בשטח ומגיע לו פרס לספרות אפילו יהיה זה פרס של השפעה על סצנת השירה משום שיואב עזרא אינו מתעניין בנושאים אקדמיים גם אם הוא עוקב במידה מסויימת אחרי הנעשה אפילו שם משום שהוא יודע יואב עזרא הוא אחד שמבין וזוכר בדיוק במה העניין בכל פעם וכך נוכחותו משפיעה על הנעשה לטובה. הלוואי והיו יותר משוררים שמתייחסים לחיים בקלות אך עבודתו של יואב עזרא מציגה את קשיי החיים ומלוא משקלם ולעתים קשה אף להתמודד עם דרך חיים כזו.