החיים בזמן המגיפה וכיצד להיות בבית

הרב דוקטור טל סלוצקר

החיים בזמן מגיפה וכיצד להיות בבית

חיי הרווקות שלנו עוברים טרנספורמציה בעוד אנחנו חיים בתקופה של מדע ווירוס שהגיע כבר להרבה מאוד אזורים בעולם, ביכולתנו ללמוד דברים מהחוויה או להישאר אדישים ללימודים ולצפות שאנשים סביבנו ילמדו אותנו דברים על מה שאנחנו עוברים. כמובן שמי שאוסף ידע באופן אקטיבי ולא רק על ידי צפייה מתפתח מהר יותר וטוב יותר ולומד שיעור חזר יותר ומשמעותי בדרכו להתפתחות שהחיים אחרי המגיפה יכולים להביא עלינו. בעוד אנו ספונים בבתים עלינו להתגבר על נסיבות החיים ולנצח אותן. להביא את החיים סביבנו להבנה ביחד עמנו ואין זה מספיק שנחשוב לעצמנו שאנו מבינים בלי שאנו מעורבים באופן אקטיבי בעולם. זוהי תקופה להתחזק ביהדות וללמוד רפואה או פילוסופיה ועיסוקנו באמנות משפר לעתים את יכולתנו לעסוק במדעים ולהבין את החיים. הטבע מחזק את האמונה ועלינו לקחת בחשבון מה יקרה לאחר שהמשבר יפתר. מגיפות קודמות לימדו אותנו שהחיים משתפרים אחרי מגיפה כך התחילה תקופת הרנסנס אחרי תקופת המגיפה השחורה וייתכן שהתפתחויות דומות יקרו לנו שוב פעם. זהו זמן בו המדינה משקיעה המון ברפואה ובבריאות והוראות הממשלה נועדו למנוע מוות אך אין מדובר בעצירה מוחלטת של כל החיים במדינה אלא בהזדמנות לשים לב למה שחשוב לנו בתקופה כזאת ולהיות בקשב למי שכבר מבין מה תקופה כזאת מזמנת עמה.



 הציפורים משנות את התנהגותן בעקבות הסתפנות בני האדם בבתיהם ובני האדם עוצרים לרגע פעילויות שקרו מחוץ לבית ולאוו דווקא היו חייבות להיות מרכז חייהם ולעתים רק נסיבות גררו אותם לעיסוקים אלו בהם אולי לא היו פועלים כך מלכתחילה. אם החיים בזמן משבר מזינים עמם גם אספקט של התפתחות אז גם חברינו יוכלו לדחוף אותנו קדימה ולקדם אותנו לקראת התפתחויות שיגיעו אחרי המגיפה לכן חשוב לזכור שלכל אחד יש חבר ושזהו איננו הזמן להספיד לחלוטין את חיי החברה. דבורים בדיוק אוספות צוף והיו מדינות רבות שכבר נכנסו למשבר הזה. עולים מברית המועצות זוכרים זמנים דומים במדינה שכבר נעלמה ואולי גם בארץ כבר יש זיכרונות דומים. אבל בין אם אנו מכירים כבר את הסיטואציה כולנו כעם אחד ובין אם לא כולנו יכולים להתמודד עם המצב בדרכינו ומה שצריך לשם כך הוא קצת ניסיון ויצירתיות. אפשר כמובן גם להסתפן בתוך ספר או לכתוב משהו אם הדבר מתאפשר ואם רק רוצים. כל מה שצריך לעשות הוא להמשיך את התקשורת עם עצמנו בדרכים האפשריות לנו כבני אדם הגונים במדינה בשעת משבר שאולי עוד יבוא עלינו ואולי כבר התחיל. אור השמש משאיר אותנו בחיים וגם האוכל שאינו נמנע מאיתנו גם בשעת צרה.



 האדם אינו רק יצור שאוכל ושותה אלא יש לו גם צרכים אינטלקטואליים ואמוניים והתרחקות מוחלטת מכל מקור של התפתחות חשיבתית והגותית יכול להוביל אותו לאובן חשיבתי שקשה מאוד לצאת ממנו. החיים אינם מזינים אותנו בכדי שנשאר באותו מקום מבחינה הגותית אלא כדי שנתפתח ונגיע לאופקים חדשים של מחשבה ותחושה. אם האדם היה רק בהמה אולי הבורא לא היה נותן לנו מקורות כל כך עשירים ללמוד מהם ולפתח את הידע שלנו בעזרתם, הרי כל הידע שלנו אצור בתוך הגולגולת והנשמה. אם החיים היו מובילים אותנו בכיוון בו הולכים בעלי החיים לא היינו מפתחים חברה אנושית כה מורכבת וכל כך הרבה ערוצי ידע להתפתחות.



לכל רגע בחיים יש את הרגע שאחריו אבל עלינו להתבונן קדימה ולהמשיך ללכת ולחשוב עוד על התהוותנו ולא רק להתקיים אלא גם לחייות מבחינה רוחנית. מי שנתקע במקום, שאינו מכניס ספרים הביתה ואינו מודע לידע שאיננו מנגן בכלי נגינה או מתפלל שאינו רוצה לחשוב על החיים והאמונות שאיננו מוכן להירשם ללימודים וללמוד שאינו רוצה לעסוק במקצוע ואינו מעוניין להרוויח את הבנתו את המציאות ביושר יגיע למצב של אבדון רוחני.



 החושים שלנו מופעלים על ידי נפש ונשמה ומהווים צינורות זרימה לקדוש ברוך והוא ומובילים כל אחד מאיתנו לחיים בתוך האמונה. אם הדברים היו אחרת היינו מתהווים מחוץ למסגרת הזהותית הגרעינית שלנו ומובלים לאזור של חוסר ידיעה מוחלט ואובדן שאי אפשר למלא בחזרה בכלים של ידע. הביולוגיה איננה מבשרת לנו ידע כזה משום שהיא עסוקה בחיים הקיימים במובנם הביולוגי שקיימים בהם כלים רוחניים שאינם נלמדים בבתי ספר לביולוגיה ובני עם ישראל אינם מוכנים להודות שיש בהם אמונה אפילו בזה. אם הכל היה פועל בלי רוח לא היה לנו הסבר לאופן בו החיים מתקיימים וחיינו היו מתקיימים מעצמם. אפילו תמונה עשוייה להיות ישות ביולוגית מאיזשהו סוג אם היא מכילה שמן וחומר מהטבע. לכן עלינו לזכור את המציאות בכל אשר נמצא סביבנו. האמונה היא הכרח בשביל המאמין ואינו מוכן לוותר עליה גם במצב של בדידות. מדוע מפני שהיא הכרח קיום שאינו מפריע לחופש הבחירה. זכות הבחירה וכיוון האדם היא זכות אוניברסלית ובכל מצב יש לאדם זכות להחליט באיזה כיוון הוא הולך שאינה ניתנת לבעלי החיים לצמחים ולאבנים לפלנטות ולפנים הכוכבים. לכן מי שרוצה להבין את מהותו יכול לעשות זאת על ידי חשימה מודעת על פעולותיו. 

הרב טל סלוצקר מגפת הקורונה ומה לעשות בבתים

הרב טל סלוצקר

מגפת הקורונה ומה לעשות בבתים

  כלל הציבור הישראלי נכנס לבידוד וממשיך להתבודד ויציאה מהבתים אסורה פרט לצרכים בסיסיים ותפילות. עלינו ללמוד ומגפת הקורונה עצמה היא דרך ללמוד על מחלות ועל המדינה, עלהתמודדות ועל חיי האמן והסופר ועל היהדות ובעצם על כל אחד מאיתנו לעשות מאמץ ללמוד. הישיבות אינן סגורות ומי שלומד בהן תוך חיים משותפים עם בחורי הישיבות ממשיך ללמוד. כל דרך ללמוד מהמצב היא חיונית ולגיטימית. דרך וידאו וקריאת ספרים על ידי ציור וכתיבה ומי שחי את החיים בלי לעשות מאמץ מיוחד בלימודים גם הוא לומד הרבה מאוד מהמצב אליו נקלענו. הרופאים עושים את מיטב מאמציהם לרפא אנשים מהקורונה ובינתיים אין חיסון אבל עלינו להיעזר בסבלנות וללמוד רפואה מהחיים. תהליך אישור החיסון במידה ויהיה כזה יקח בין שנתיים לשנה וחצי ותרופות במידה ויהיו כאלה יהיו מבוססות על תרופות שפותחו לנגיף הסארס. בינתיים סין היא המדינה בה הכי פחות אנשים מתו מהנגיף ויש סיכוי שתרופות משם יגיעו לארץ. זוהי הזדמנות ללמוד למידה ליברלית מהבתים ביחד דרך הרשת ולהתפקס, לצבור ידע וליצור להינות מהשידורים ולחשוב על נושא הלימודים לחודש חודשיים בהם הישראלים נשארים בבתים על פי תחזיות משרד הבריאות. כל בעיה בגוף היא חלק מהחיים ומאפשרת לחשוב על עוד דברים ולכן מי שחי עם בעיות יכול ללמוד עם הבעיות או מהן. יש ליהדות תגובה לכל מצב וחנויות הספרים מוכרות ספרים לכן ביכולתכם להצטייד ולחשוב עוד כפי שראוי וכדאי. אנחנו נשרוד את המגיפה בעזרת השם ונמשיך להתפתח ולגדול 

טל סלוצקר החברה הישראלית בזמן קורונה

טל סלוצקר

החברה הישראלית בזמן קורונה

בימים אלו החברה הישראלית נמצאת במשבר ואנשים מתבקשים להישאר בבתיהם. האוניברסיטאות סגורות והלימודים מתבצעים מהבית. על האזרחים לברר כיצד חיים את החיים בבידוד. במיוחד אחרי שרוב חייהם חיו שלא בבידוד. משוררים קונים ספרים ומדענים יוצאים למלחמה רפואית. החברה בישראל שינתה את תוכניות ההוראה שלה לטובת התמודדות רפואית עם מגפת הקורונה. לאל אחד מאיתנו נשאר לחכות כדי לגלות מה יקרה בהמשך וכיצד מנקים ומחטאים. עלינו לחשוב בעוד אנשי הרפואה עושים את הבירורים לבירור הנגיף. הקורונה הגיע מבעלי חיים ועובד לבני אדם ואז בין מדינות. אם נישאר בבתים פחות אנשים ימותו בעוד אנחנו מחפשים פתרון לנגיף. מעמד הרופאים עלה וכרגע הרפואה ומדעי הטבע נחשבים נחוצים יותר ממדעי הרוח והאמנות. עם זאת האמנות יכולה להיות כלי למחקר רפואי ומדעי הרוח כלי לדיון במצב הנוכחי. על הנוגעים במדעים ובאמנויות להתרכז ולמצוא פתרונות בעוד אנשי מדעי הטבע פותרים בעיות ומוצאים פיתרונות. אם יש שאלות או בקשות אני פנוי. אם ברצונכם לחלוק אני פנוי. בכל אופן העולם ממשיך להתגלגל בעוד המגפות מתחלפות. על המדען להתרכז בעבודתו ולברר ולברור סוגיות מדעיות מתוך החיים. וכל פעם שדבר כזה קורה ציוד רפואי משתפר ומבחנים משתפרים. יש לחברה הישראלית כלים להתמודד עם תופעות כאלו ואפילו יש שידורים מיוחדים שמסבירים את התופעה וכיצד מתמודדים. כל אחד מאיתנו מתמודד בגוף ומתמודד עם החיים ואפשר אפילו להתמודד במחשבה

טל סלוצקר יואב אפרתי

טל סלוצקר

יואב אפרתי

ציוריו הרבים של יואב אפרתי כולם בשחור על לבן. צבע שמונח על משטחים שהם בדרך כלל קיר או בד הוא איננו עושה מאמץ לשכנע את הצופה ביכולות ציור או בדבר שדומה להם. אין בעיה עם הדבר כשלעצמו וגם עם טווח הבעתם הרחבה של הציורים שמתווספים והדמויות שמתפתחות וזזות לכיוונים שונים. יש בעיה עם חוסר ההלימה בין אקספרסיביות הדימויים לטון המבודח שמציב הציור. ציוריו אינם בנויים מורכבויות אלא מפשטות אקספרסיבית וקו יחיד של צבע שאינו מחובר לחומר נזיל יותר ממה שיוצא מקופסת הצבע ורישומים רבים שמלווים בתוכניות הוראה לשעורים ושירים. יש כמה ספרים ושער של כתב העת עכשיו אבל יואב אפרתי חסר את השכלת הציור הריאליסטי ולמה שתהיה בעצם. הרי הוא אוחז בכלים חזקים יותר מבחינה אינטלקטואלית וברמת הידע ויכולת צבירת הכח שאינם עומדים בקנה אחד עם בזבוז הזמן של לימודי הציור הריאליסטי המהנים אך המובילים למבוי סתום. בלשון אחר למה ליואב אפרתי הציור הפשוט יותר או הריאליסטי אם ביכולתו לצבור יכולות חשיבה ולהשאיר בצד את המדיום הנגיש מבחינה אינטלקטואלית והמתנדנד מבחינת רמת חשיבותו. לא שאיננו נהנים אכן ציוריו מביאים עניין לאמנות הישראלית אך במסורת החשיבה לציור מקום קטן וזניח יחסית לפילוסופיה ולתיעוד הרגעים שאוספת השירה. ציוריו של יואב אפרתי הם מחסן של בדיחות רגעים מחשבות ורגשות חזקים שמצטברים לידי ערמה שגובהה גבוה מאוד. אך אם בערימות עסקינן ברור שעימות ערומות לגבהים שונים ומשתנים ושגובהן המגביה עשוי לעלות במחיר בולטות היצירות החשובות בגוף העבודות, אולי הדגשת מימד הזמן של העבודה בא על חשבון ביטוי מצטבר על בד אחד אך הצופה מרוויח את מכת החד פעמיות של השיר הכתוב בבת אחת כפי שציוריו מצוירים במכה אחת ובלי חזרות נוספות לאותו משטח מצוייר. הצופים מגורשים משדה הדיבור ומוזמנים לשדה פסיכואנליטי של שאילת שאלות או למדרשה לאמנות אבל הוא עצמו נשאר במקומו ומחכה בנקודה הקבועה. על הצופה לבוא אליו ולא הוא אל הצופה ומצד שני הצייר יגלה שהכל שטויות. ציור שהוא בעצם לא פעילות כל כך חשובה בין שלל הפעילויות יחסים עם אנשים שבנויים על בדיחה וישיבה לבד והתגלות שמורכבת מהרכיבים הפשוטים ביותר. על כל אחד מהצופים לגלות מהו הדבר שמרתיע אותו או שמקרב אותו והאם הוא רוצה להיכנס ליקום של יואב אפרתי או שהוא רוצה להתרחק ולהתבונן מהצד, על כל פנים האיבה מקיפה אדם שנמצא כל הזמן לבד והציורים גם הם בודדים ומקיימים יקום פרטי.  

הוצאת תל אביב לאור

מצב החברה הישראלית בעת משבר

הרב דוקטור טל סלוצקר

Phd MD

מצב החברה הישראלית בעת משבר

על החברה הישראלית לאסוף כוחות ללימודים, לארגן את מוריה ורבניה כדי לאסוף כוחות ולחזור למיטבה גם בעיתות גשם ומורכבות שקשה לפתור. עלינו לזכור שבחברה הישראלית משאבים רבים וגישה חופשית לספרות מכל הצבעים וגם קירבה לאמנות ולמדעים ברמה גבוהה יותר מבכל שאר מדינות המזרח התיכון. עלינו לשמור על חברויות ועל אינדיבידואליות על גישתנו לפילוסופיה ולידע מכל הסוגים בכל דרך כדי להתחזק עד שנגיע לרמת חינוך גבוהה יותר. יש ברשותנו אוניברסיטאות וישיבות, בתי כנסת ולימודים מכל הסוגים ומי שמחזיק בידע יכול להתקיים בחיים כשמדובר בידע תיאורטי או מעשי חיי מחשבה וחיי רוח שניהם אפשריים ומשפרים את מצב האדם בחברה. חיינו מאפשרים ידע מוזיקלי או היסטורי פוליטי ודתי גיאוגרפי פסיכולוגי וגם אופטי ומתמטי, עלינו להצטייד בידע כדי לשפר את התקשורת והדיבור את יכולות החשיבה וההבנה וגם את דרכי הפנייה שלנו אחד אל השני איש אל אחיו ואל האחר הישוב והמחכה.

הרב דוקטור טל סלוצקר; ארם גרשוני צייר האהבה

הרב דוקטור טל סלוצקר

ארם גרשוני צייר האהבה

אנשי חמר נופלים ברוח. אנשי רוח נופלים 

בחמר. ציירים נפלו בזה ובזה

צייר טכני סבוך במבוך ההירשברגי של אופן ציור מתוכנן מראש שנדרש לבצעו, נורמה של מקצוע שקבועה כבר משנות השמונים, אופן הציור הזה הוא דרך סלולה בה צייר הולך עד שהוא מגיע למכשול. בדרך הציור ההירשברגית בשלב הזה משייפים את הציור בנייר זכוכית ובסכין יפני, נשאר רוח רפאים. הרוח שנשאר אמור לרמז על המשך הציור. כיצד יחלץ את עצמו ארם גרשוני שראשו ראש משה וגופו יליד הארץ, צייר שנופל לתוך הים התיכון כשכנפיו שבורות. הוא פותר את העניין באהבה. ציור שמגיע לנקודת השבירה הזאת, שפוגש את המינוטאור הזה, ציור טיפש שאי אפשר לבצע אלא בטעות יכול למצוא את עצמו רק דרך הרגש זה של בן לאימו. או במקרה אחר של צייר שאינו נכנס ראש בראש בצייר פראנסיס בייקון שידע להתעמת עם המינוטאור, אולי היה מינוטאור חכם בייקון. כשארם הגיע לפתח תערוכתו של בייקון בניו יורק ידע להסתובב אחורה ולצאת, המפגש עם ראש כראשו של בייקון הפריע. אז במקום להיכנס ראש בראש ארם בחר בדרך האסטטית. הטבעת רגש בצבע בנקודה יחידה היא נושא לתערוכה. אי אפשר לתכנן נקודה כזאת, רק לחוש. התחושה הזאת שמלווה את ארם גרשוני היא משהו שאי אפשר לבצע בטכניקה, זאת נקודת ההתנסות בחומר זהו החומר שאין למשורר. הפגנת החוש תוך התעלמות מאופן הציור מביאה במקרה הטוב את הצייר ליצירת אינטימיות עם הצופה, דבר מעבר ליצירת ציור. בשביל המחשבה הזאת שווה ללכת רחובות עם טרפנטין, שווה לעבור את היומיום בסטודיו הדחוק, המשמים שקירותיו לבן תעשייתי. אין הבדלים בין אור צפוני או פלטות במשיכת המחול הזאת, בין הצייר לחוש טרם כבה. זהו אופן חיים, התבטאות שדורשת רגעים של סבלנות וסבל. הצייר נושא עליו את החושים הוא מינוטאור שנקודת המפגש בין צווארו לגב שעירות שמכבידה עליו. הוא נושא על צווארו את משא המשוגע משא החוש שתכף יעלם, האור מהבהב רגע והנה שוב חושך. העין היא הנשמה, אם היא דולקת כל הגוף מואר ואם חשוך בסטודיו מה רב החושך. ארם מצייר בלי לדעת מתי יבוא הרגע, הוא מצייר התרחשות בלי לדעת את כוונת הרגע בלי לעשות אנליזה, וטוב שכך. היעד זה של חיטוט בפצע שמאפיין את עבדות הציור הוא כלא לנשמה שבנויה מהיכלות ואינה נושאת היררכיה. קר בסטודיו בלי מגע של מודל, הגלריה סגורה. נשאר רק צייר ואגס, גם לוח עץ עם פטינה צעד בלתי צפוי, מעידה. אולי זאת הסיבה שכל כך נמשכים לציורים הבלתי גמורים, אלה שיש בהם בד ריק בצדדים. הם בלתי שלמים, חסר ישראלי יהודי ממלא אותם נוכחות צייר קיומי, כל צייר הוא קיומי. ומתוך היהודי הזה שנשימתו נפש יהודי נולד צליל הוא הנושא בלעדיו אין ציור. אז ההתרחקות מתבצעת מאליה והציור הופך מדיום אינטלקטואלי. משום ששם הצייר נוכח נעדר, הוא מבצע עבודה שאינה עבודה כסופר חסר ניסיון מעשי הוא נשאר ישוב, ורק ריחוק ודעות על עבודתו ישכנעו את ארם שהציור הצליח. בשביל זה היה שווה לקום בבוקר ולבוא אל הסטודיו   

אור בציוריו של ישראל הרשברג

אור בציוריו של ישראל הרשברג

טל סלוצקר

בשנות השמונים התפתח ישראל הרשברג בנוף דרום תל אביב והבין את שנותיו הראשונות מול האור הישראלי, הוא צייר את האור בצבע לאורך כל אותן שנים והמשיך לשנות התשעים ושנות האלפיים בעבודה איטית ומדודה כשהוא חושב בעיקר על קומפוזיציה של אובייקטים שממורכזים במרכז משטח העבודה שלו. סביבו תלמידיו ניסו לברר את אותן סוגיות אך רובם עזבו את הציור והוא המשיך לפתח את הדברים עם ציירים משתנים שחלקם התקדמו וחלקם פחות מהבולטים יותר שבין המכורים אליו. בתקופתנו תקופה בה אפילו על הארכיונים ממונות נשים גם בפעילויות שהכי מאפיינות גברים הוא ניסה לברר את הדברים בעצמו והרחק מאישתו אף על פי שהיו קרובים. על אף מהפכת הציור האימפרסיוניסטי באמנות הפלסטית הוא התעקש לחזור לשיטות הציור של המאה השבע עשרה. פרטים זניחים במציאות היומיומית מאוכל ועד פינות חדרים הפכו למוקד ההתבוננות שלו. הוא זכר את זמנו באירופה שהיווה תקופת עיסוק בלתי מתפשרת של מבטים מדוקדקים בציירים הולנדים ופלמים שנוכחותם באותה תקופה באמנות הייתה בלתי נראית ולאחר זמן מסויים התגברה לנוכחות ברורה יותר למשל בעבודותיו של אורי גרשט שצילם בהשראתם. הירשברג נע בין ציור האולד מאסטרס להשפעות עכשוויות כמי שמנענע את עריסתו של זרם ריאליסטי חדש בציור הישראלי שרואה את ראשיתו. דניאל אלנקווה שעזב את הארץ התנודד בין ישראל לספרד בהמשך כדי לראות אור שמזכיר לו את ילדותו בה התבונן בציורי אביו. התעקשותם להסתובב יחד ואי היכולת להפריד ביניהם היוותה רגע של התגבשות מחשבת ציור שקשה להעביר הלאה בלי עיסוק מעשי ומתמיד בעשיית ציור פרקטית בסטודיו ובנוף. מחשבות אלו על נוף כציור של מאסטרים אירופאיים יחזרו מאוחר יותר בעבודתו של הירשברג כשזה יצא אל הנוף הירושלמי כדי לתעד עצי ברושים שמראיתם מזכירה לכל ישראלי את הבית. התעלמותו המאוחרת מציור אימפרסיוניסטי עשויה לנבוע מחלוקה שחילק עם דניאל אלנקווה את סגנונות האמנות מציור קלאסי ועד עכשווי. על דבר אחד הסכימו. שאת ציורי הריאליזם יש לצייר מול המודל ואולי אף מתצלום ולקח שנים עד שהציג הרשברג בגלריה מרלבורו שבניו יורק את תצלומיו באיחור גדול מאוד לגרהרד ריכטר שהביא את נושא הצילום לשלמות קונצפטואלית עוד בשנות השבעים של תקופתנו. הוא הזכיר לכולם את חכמת הצייר בתצלומים בתקופה שבה התצלום כבר אינו מהווה נושא לסגידה כמו מקודם בגלל התערבותה של מדיה דיגיטלית שממעיטים להציג במוזיאונים. התעקשותו של הירשברג על עולם החומר מגיעה ממסורת יהודית של קישור מחשבות לעולם יומיומי ובהשפעת מסורות ציור של מאות שנים שחזרו לרלוונטיות במאה התשע עשרה. בכל פעם שעברו דרך בציור בעצם עשו מסע ממערב למזרח שמתחיל בארצות הברית מולדת הציור ההיפר ריאליסטי ממשיך באירופה מקום הולדת מסורת הציור האירופאי וממשיכה בישראל אצל ציירי תל אביב וירושלים ובהמשך גם חיפה ועמק יזראעל שבצפון. מחקרם של הירשברג ואלנקווה הובילו לציוריו של אלי שמיר מתן בן כנען ולמעשה כל צייר שמזוהה עם הציור הטכני. בכל פעם שהתקדמו ההירשברגיסטים במסלול התחזקה ידו של הציור הישראלי והתחזקה חוסר הבנה של הציירים והפסלים בתוך האמנות. הם נזכרו שחסר להם משהו שיש לסופרים מאוחר מדי והמשבצת הושלמה על ידי כותבים שהיו שם מלכתחילה. התחזק ניגוד מהותי בין כותבים שחושבים ללא הפרדה בין מעשה למילה לציירים שיכולת הדיון שלהם חלשה מדיי. לכן במסורת זו סופרים קובעים תזות והציירים מציירים ולא מדיינים על התזות דיון קבוצתי. הפרדה שאי אפשר לאחות בכל הסגנון מתחילתו עד סופו.