העת הנוכחית- טל סלוצקר

 העת הנוכחית

טל סלוצקר

 

בתקופה זו של התרבות פוסט מודרנית של שדות שיח וריבוי יחס לכלכלת התשוקה וצרכנות המעצבת את האישיות נראה שהסובייקט שבוי במשבר. אנשי העיר מרגישים ריקים ואף ריקנות והוצאות כמו רסלינג מנסות למלא את הריקנות הזאת במודעות ובחשיבה. האקדמיות שוב פותחות את שעריהן והסטודנטים שוב נוהרים להרצאות ונראה שמפץ הידע מתמלא שוב. החשיבה עצמה מספקת משמעות לחיים גם אם היא עשויה להיות בזבוז זמן, היא נותנת כח למחשבה ועוצמה. כך שהסובייקט הריק מתמלא מבפנים וכך מרגישה המחשבה. מחשבה של מלאות והתרוקנות מחשבת היש והמלא מחשבת מערך הכוחות. מוקפים בסימולקרות של בתי קפה הדזיין יושב בו ומשקיף ומחפש מה עוד לקנות בדרך אל סופו הצפוי. זוהי מחשבת המילניום הנוכחי מחשבה פוסט מודרנית המודעת לעצמה לקיום ולמסכים המקיפים אותה ולווירטואליות שמכל עבר. מחשבה של ספר שהוא מחילה אשר ההיות שם נכנס אליה מצד אחד ויוצא מהצד השני. המחשבה שהיא פריה של ההשקעה בה. עיקרון העונג הדבק בנו המרוסן על ידי האיעונג ועיקרון הממשות. הנפש המוכתבת. זו שמתקיימת כשרשרת מסמנים המצביעים על המציאות המענגת/מתענגת היחסים בין סובייקטים של סובייקט הצופה בעולם ותופש פרצפטים/נתפשים של עיניים המסיירות ורואות מהויות המזינות את המחשבה המגיבה לעולם.

הרגל החושבת בעודה צועדת ברחוב והטבע המייצג את הספרות סביב הסובייקט. המחשבה, השמיים, הספר הוא שמיים, הספר הוא רחוב. האדם צועד תחת השמיים דרך הרחוב ומפליא לחוש. מחשבת יוון שהותירה חורבות ומחשבות שבאות לידי ביטוי בפואטיקת השמיים. ספר שמכיל את מחשבת אידיאת האהבה. מחשב שהוא רגל שמהלכת במרחב האינטרנט דרך סימולציות והפיקוח הוירטואלי הממשי של ממשלות הממשילות את נתיניהן למשטרים רפואיים. זוהי האנושות הנמצאת במאבק מול הוירוס, האנושי מחשב, היד שהיא חלק ממכונת המקלדת, מכונת טל שהיא קרן אור רועי. ירד הערב על הממשי, ידע שהוא חלום. הסובייקט שנחצה על ידי המציאות והדיאלקטיקה המוליכה מדינה שנלחמת באויביה באופן מוחשי. מחשבה רפואית מהולה במחשבה פילוסופית שמתענגת בים המסמנים המוליכים זה אל זה אל ההיות שם הנחבא המגלם עצמו במרחב באופן תיאטרוני. העולם כבימתו של תיאטרון רפואי שמציג את הפציינטים לראווה למבט הרפואי.

החלימה כמנגנון העברת המציאות למציאות חלומית המופיעה ונעלמת לאחר מכן מן התודעה רק כדי להופיע שוב. עיר שיש בה שוב תושבים ומחשבה שמשוגרת מיידית דרך יבשות ברגע פרסומה מיד לאחר היכתבה במרחבי הרשתות הסלולריות. מכשירים שנותנים תודעה מול מכשירים שיונקים אנרגיות. כלכלת אנרגיה פרטית דרכה היש שם מסדר את יומו בעוברו דרך הישות. האדם הצועד בתבונה מעשית דרך עולם בו הוא חושב את מחשבת החומר. בכל אלו ניכרת דילדולה של הרוח בארץ במרחב של הממשי. העולם מוחיה מחדש כדרך הנשמה. עידן שצריך הנשמה. ספר שמנשים. ספר שהוא מפוח שמנשים שמעורר את הקורא אותו.

מקלדת היחסים בין דף לדף בפסל הזה העשוי מנייר שמיים, שמי נייר. כל זה בפתח בית ממנו בוקעת מוזיקה שבעדה כנראה כדאי לחיות. מרחב מדינתי בו האדם מוגדר כדי להיזרק לשוליים. אדם שהוא מים מהלכים. חברה שמוגדרת על ידי מאגר. מוקפים בגופים אווריריים מביטים באשליה שנוצרת בעין נאבקים בשקט דרך השפה מביטים שוב לתוך האור.

המציאות שלנו איננה יותר מציאות של תחושת הטבע אלא מציאות של מבט אל המלאכותי המואר באור פנימי שמאיר אל תוך הרשתיות בעיניים. המקצועות שלנו הם פסאדות של בניינים והחלונות סגורים לשני הכיוונים ורק כשנפתח חלון רואים את המקצוע מן העבר השני של השכונה, אבל רק את הפסדה שלו. אי אפשר לראות מה קורה בפנים בניין הפיזיקה מבניין הפילוסופיה.