דיוקנאות ברישום בית האמנים תל אביב/ תערוכה קבוצתית באצירת אירית לוין

 טל סלוצקר

 

דיוקנאות ברישום בית האמנים תל אביב/ תערוכה קבוצתית באצירת אירית לוין

 

בבית האמנים בתל אביב ברחוב אלחריזי מוצגת כעת תערוכת דיוקנאות עצמיים שנראית במבט ראשון כתערוכה מעולה ולאחר שני ביקורים נוספים נחלשת. ההזדמנות שווה את הביקור, מבט על דיוקנאותיהם העצמיים של קבוצת אמנים ישראלים שכונסו לצורך התערוכה. הדגש הוא על ציור ריאליסטי ועל אקספרסיוניזם מקומי בהשפעה אנגלית. התערוכה משתרעת על פני שני חללים, חלל גדול יותר ולידו חלל קטן והביקורת נכתבת במבט מפנים התערוכה בחלל הקטן ועד לתחילתה בחלל הגדול כך שהמבט מסתובב בכיוון ההפוך. בקיר הימני בחלל הקטן כאמור על הקיר הפנימי דיוקנו העצמי החלש של גידי פובזנר.

לידו ויטרינה עם דיוקנאותיהם של גד אפוטקר ושיר שבדרון. מעקב אחרי עבודתו של גד אפוטקר מגלה שאלו אנין עבודותיו הטובות ביותר של האמן, ישנם רישומים טובים יותר שלו וכאלו כבר הוצגו בבית האמנים בתערוכות קודמות. בית האמנים בראשות אריה ברקוביץ' מקיים קשר צמוד ורב שנים עם האמן וביקורים בבית האמנים מספקים מעקב כרונולוגי אחר עבודותיו בתערוכות השונות אך הפעם כאמור אינה ההזדמנות הטובה ביותר, היו טובות יותר. שיר שבדרון מציג ממש לצידו מחברת מסקרנת משנת 1976 שמכילה רישום דיוקן עצמי יפה ואימון על חתימת האמן שמבטא מודעות עצמית.

היה יכול להיות נפלא לראות יותר ממחברות אלו אך בתערוכה מוצגת רק אחת בגוון חום ומראה המחברת אכן אסתטי. לצידו ולא פעם אחרונה בתערוכה רישום בקפה וגואש על קרטון של ז'אק ז'אנו. כמו רוב האמנים בתערוכה ז'אנו מציג עבודות מהשנים האחרונות והדבר מסקרן. הקפה נשפך בשנת 2019. אבי עזרא מציג ציור חלש בנושא יהודי, הוא נראה כשהוא מניח תפילין ובשם הציור מצויינות תפילות השחרית והערבית.

הפנייה לנושא יהודי אכן ראויה אך איכות הביצוע חשובה לא פחות ובאמנות הישראלית והבתר ישראלית יש דוגמאות רבות, הפעם זכינו להופעה חלשה של העניין העוצמתי הזה. רישומה של אליזבט בניאל לא היה צריך להיכלל בתערוכה כלל מרוב שהוא חלש ואתי עמרם מציגה שני דיוקנאות לא מבושלים. ועתה נעבור לאולם הגדול והמשמעותי יותר. חגי ארגוב מציג ציור מעורפל וחלש על בד מעוצב בצורה מפותלת שאינה מאפיינת את הבדים. כמובן שכבר ראינו ביצוע טוב יותר מאת פסח סלובובסקי באינספור עבודות ופה ממש לידו הפנינה של התערוכה. שני רישומים נפלאים מאת תמר סימון שגם מביאה את דבריה בכתב על הקיר.

"מה שבעיקר מפעיל אותי בדיוקן הוא המבט" כותבת האמנית. "צורך אחר קשר עין עם המצויר, המכתיב את פעולת הרישום על הנייר. זוהי התבוננות פנימה והחוצה, שיוצרת קירבה עמוקה ואינטימית". הנה אמנית שלא רק שהיא מציגה רישומים יפהייפיים ושחורים אלא גם מצוטטת יפה. אמנית בחסד בתערוכה זו ובעלת אמירה מעניינת.

שני רישומים שבגללם שווה להיכנס לתערוכה. עם זאת היתה עושה טוב אם לא היתה שורטטת את הנייר וחופרת בו ברישום הגדול יותר, הרישום בעט שחור ועיפרון על נייר והוא משנת 2020 ערב ה Covid-19. מעניין לעקוב אחריה ואחרי התפתחותה ופה המראה שובה לב. לצידה דיוקן עצמי גדול ממושקף ובפרופיל של אמנון דוד ער משנת 1999. הצייר מציג פה אחרי שעזב את הארץ לגרמניה ולאחר שנסגר עמוד הויקיפדיה שלו בעברית. עם זאת זכה להצלחה בתערוכת פרס שיף אותה ביקר. הוא זוכה להצלחה בחוץ לארץ ולא ידוע מתי ואם יחזור. הציור הזה הוא מתחילת הקריירה שלו והוצג בעבר במוזיאון רמת גן לאמנות. מיד אחריו דיוקנה העצמי של רוני טהרלב בפחם וגיר על נייר אפור. רישומיה הגיריים של טהרלב מעולים כולל הרישום החזק והשווה הזה. כדאי ושווה להתעדכן בעמוד הפייסבוק של האמנית שמציג התפתחות תמידית ותחושות גוף וחלל חזקות ומעניינות.

רוני טהרלב היא אמנית שזוכה להצלחה רבה בשנים האחרונות ורישומיה כגון זה שמוצג בתערוכה נפלאים ושווים את המבט. טגיסט יוסף רון זוכת פרס שיף מציגה רישום חסר צורה ובעל מבנה חלל חלש בפחם על נייר שעדיף שהיה נשאר בסטודיו. נפילה עמוקה יחסית לרישומים שהוצגו במוזיאון תל אביב והתפרשות מיותר על נייר גדול שהייתה יכולה להיחסך בדמות נייר צנוע יותר לרישום הזה ספציפית. לצידה מציגה לאה כוכב שוודרון (אשתו של שיר) רישום סזניסטי לצד בעלה. שיר שבדרון צמיג פה שני רישומים מעניינים בעט וגדולים למדי שמזכירים מעט את דיויד הוקני ודיוקנאותיו העצמיים.

מיד אחריהם סמאח שחאדה המהוללת על ידי מוזיאוני תל אביב וישראל מציגה "טבע דומם" היפר ריאליסטי בעיפרון. חלש מבחינת אופי המגע בנייר והמבנים התלת מימדיים. הטקסטורות האשלייתיות ברישום חלשות ביותר ורחוקות מלהיות משכנעות.

אלכס קרמר מציג שני רישומי פחם על נייר. עבודה מסורתית יחסית של האמן ואיכותית מבחינת הביצוע ואיכות ההבעה. תרצה פרוינד אישתו מציגה רישום בעפרונות צבעוניים שהוא פחות איכותי מציורי השמן שלה אך דמותה מהרישום בעלת מבט אנושי ומשכנע והביצוע משנת 2021. רישומה היחיד של אודרי ברגנר בתערוכה יפה ועדיף על הרישומים של לאה כוכב שבדרון. מבנה הראש ברור יותר למרות החיפזון בביצוע.

עולה זיתון מציגה שני רישומי ראשים מתפצלים בעט כדורי שחור ומפתיעה מבחינת מה שאפשר להשיג בביצוע. גם הרעיון הצורני של הרישומים מעניין והראשים בעלי תנועה. אהוד פקר מציג קומפוזיציה על נייר שמעניינת משום הצבת ראשו בפינת הנייר, הרישום בדיו והוא שווה הסתכלות, לצידו גבי בן ז'אנו מציג שני רישומים חזקים במיוחד מיצירתו ונחרטים בזיכרון.

 אכן בעלי עוצמה והבעתיות. עם זאת רישומו של אנטון בידרמן של דיו על נייר ממש ילדותי. ולסיום דן בירנבוים ברישום מעניין של האמן עם ציפורים לצידו שמפתיע במבט ראשון. עד כאן על דיוקן עצמי בבית האמנים. תחילת שנות העשרים של האלף השלישי.   

איתי זלאיט כח ועוצמה מול השלטון

 

טל סלוצקר

איתי זלאיט

כח ועוצמה מול השלטון

 

בשנים האחרונות מתבלט מאוד בתקשורת האמן איתי זלאיט שמציג פסלים אשר הבולטים ביניהם מציגים את ביבי או בנימין נתניהו כמושאם ובפסל האחרון 'גיבור ישראל' הוא אזרח אוחז דגל אשר מבקש להישתלט בחזרה על המרחב הציבורי.

לטענתו של זלאיט איננו מקבלים את המרחב הציבורי שהוא באופן טבעי שלנו אם איננו דורשים אותו והוא יוצא לדרוש אותו תוך סיכון אישי ומלווה בפרסום רב תוך כתבות בערוצי חדשות ברחבי הארץ ובכל העולם. איתי דורש מאמנים נוספים שינהגו כמוהו ויצאו לכבוש את מרחב כיכרות הארץ ורחובותיה אך לא כל אמן נוהג כמוהו, ישנם אמנים שמעוניינים להשאיר את יצירתם כעת בתחומי הסטודיו או הבית המוזיאון או הגלריה ובקיצור אזורים מקובלים יותר של ההתרחשות האמנותית, ואכן איתי זלאיט כובש את המרחב בלי אישורים מהעירייה ומתוך תחושת שליחות עצמית ומנהיגות מסויימת.

יש שיאמרו שמוטב להסתכן ולהתפרסם מלא להתפרסם כלל אך יש כאלו שמעדיפים מרחב בטוח ועל כן פעילות בטוחה יותר. איתי זלאיט איננו ממען להסתכן מול השלטון, הוא דורש דרישה חד משמעית להוציא את האזרחים וביניהם גן הסופרים והמשוררים מן הבית לכיכר רבין או לכיכר פריז בירושלים אך הם לא ממהרים לקריאתו בינתיים גם אם כמה הסכימו.

בעבר התייצב מול הציבור באותה כיכר בה מציב זלאיט את 'גיבור ישראל' יאיר גרבוז אך מחיר הנאום היה גדול וספק אם היה מוכן לשלמו מראש אם היו מיידעים אותו שזהו יהיה מחירו. את גרבוז רדפו שונאיו וקראו בעקבותיו קריאות גנאי ברחוב בעודו מנסה להתנהל ביום יום, את איתי בינתיים האזרחים אינם רודפים כנראה משום שהוא לוקח את צד האזרח בסיפור וזהו נושאו של הפסל הנוכחי.

בכתבה הוא צוחק עם ילדיו ובוכה מול אביו מתעקש מול השלטונות ואף נעצר. הוא יוצא למרי אזרחי של ממש אבל נשאלת שאלת מידת ההישגים של מרי כזה כשמדובר באזרח אחד בלבד שהרי הפגנות אלפים בתל אביב של אלפיים ואחד עשרה הביאו מעט תוצאות.

ההפגנות נשארות יותר סימליות ופחות בתחום ההישג החוקתי. אולי שווה להפעיל את מנוע האמנות אך לכל אחד יש סך אנרגיה מסויים וייתכן שהפעלתו על עוצמה מלאה בשלב מוקדם עשוייה לעייף בשלב מאוחר יותר של הקריירה, איתי זלאיט איננו חושש לאבד את האנרגיה ויש לו הרבה ממנה פיזית ונפשית ובכל פעם הוא נראה רענן מחדש ולעולם לא עייף. נראה שמצליח לו וטוב שכך, מעט אמנים מסוגלים לייצג את ישראל בתקשורת ולייצר בה עניין וזאת הוא עושה בהצלחה רבה, היחשפותו גובה מחיר אך הוא אינו מגלה לנו מהו. נותר לעקוב אחרי התקשורת ולראות עד כמה היא חושפת אותו במידה ואנו רוצים לדעת כמה ואיך.

אמרה נפוצה יחסית היא שקימה מהמיטה היא מחאה כשלעצמה, זלאיט מסתייג מהאמירה. מבלי לפגוע באזרחים הוא יוצא למסע מעצים ומייצר עניין אך אינו משנה את אופי האסתטיקה, הוא יוצר אמנות ריאליסטית ומתלונן על אופי הוראת האמנות בארץ: "כדי לצייר שמיים פתחתי ערוץ וחיפשתי צייר את השמיים" הוא רוצה כנראה שהאמנות תחזור לאמנות הטכנית ששלטה פה בשנות החמישים לפני השתלטותה של האמנות המופשטת והאוונגרדים שהופיעו עם 'אופקים חדשים' ואסכולת המדרשה יותר מאוחר. לומר דבר אך עליו הוא לומר לא מספיק משום שיצירתו דורשת התמודדות עם אמן שמתנגש כבר שנים.

איתי זלאיט איננו מוותר, הוא חוזר בכל פעם עם אירוע אמנותי גדול ומושך תשומת לב ומייצר מחאה אפשרית במסגרת האמנות והאירוע התקשרותי שאפשרי סביבה והקהל עוקב.     

אדר פרנס אאוטסיידר ישראלי

הרב דוקטור טל סלוצקר

אדר פרנס

אאוטסיידר ישראלי

בתל אביב ישנה סצינה של אאוטסיידרים ואחד האמנים הבולטים בה הוא אדר פרנס. הוא מכתת את רגליו בעיר מחפש פינה לשבת בה ובודק את כל מה שיש להבין לגבי תגובות הבחורות. הוא מצייר אך מעולם לא היה חלק מאיזשהו משרד, שנים הוא כותב שירים אך איש לא התייחס לשיריו כאל עניין לפרסום, כתיבתו וציוריו ישירים ובוטים וחסרה לו השפה המעודנת המאפיינת אדם שבממסד. הוא שותה בירה כל יום והזדמנויות רבות נקרות בדרכו להכיר אנשים. משום שמרעהו מעניין. הוא עצמו ציור או פסל מעניינים והוא זכור בכל מקום כאדם שיודע בדיוק כיצד להסתדר בצחוקו ובשמחת החיים שמאפיינת אותו. גם התעניינותו ביהדות ברורה והוא זקוק תמיד למשענת הקהל המיידי. התנשמותו כבדה והוא תמיד מדבר על הבעיה. מעולם לא הציג תערוכה מוזיאלית מעולם לא הציג תערוכת יחיד אך האמירות שלו עבות כעובי של מטוס סילון ישראלי. הוא מסתובב עם מחברת ואולי המחברת היא יומן של מחשבות רגע. אך אדר צובר מחשבות על העיר בכל מקום שהוא נמצא בו ובספרד הסתדר עוד יותר טוב. חיית שטח של ציור ואמנות כתיבה והוויה חברתית רוויה באלכוהול שמסתובב תחת השמיים ואינו מתקבל על ידי משוררים בין אם יהיו צעירים או זקנים מפורסמים או כאלו שמפורסמים פחות. הוא מדובר אך אינו מופיע מכביד אך אינו עוזב את החיים השמחים. זיכרונות המשפחה מציפים אותו והוא עוסק גם בפיסול מתכת וקולאז' צירוף אסמבלאז' והזדמנויות של רגע מהרחובות הוא מתכחש שהוא אי פעם הבין בפילוסופיה ומרגיש את דפיקות המרחב ושיפועי הזמן משום שהוא מעוצב על ידי הפוליטיקה הישראלית או לפחות כך הוא אומר. לאחרונה השתתף בתערוכה קבוצתית בגלריה אורלי דביר שהיוותה קרש קפיצה בשבילו והוא נכון להדריך תלמידים ותלמידות אשר רוצים לצייר עמו במחברות או לחלוק שותפות של שעות בבתי הקפה של עיר שמספקת אינספור אפשרויות מפגש. הקומיקס ודודו גבע האמנות הישראלית וסרטים אמריקאים, חוברות קומיקס ואור היומיום מזרון הלילה ואזור התעשייה כולם הכריחו אותו לבוא פנים אל פנים עם החומר האמיתי ביותר של המציאות ועם חומרי המעובדים והבלתי מעובדים. מגיע לו קרדיט על כך ולכן הוא שוב חוזר אל אוסף הספרים ומסתכל שוב על הנוף התעשייתי הנשקף דרך החלון בדרום ומסתכל צפונה בתקווה לחזור שוב אל הכיכר ואכן כך הוא עושה. קרחתו עגולה וסנטרו בולט אפו מקורזל וגופו שרירי עוטה מסכת נשימה של מנתחים ובורר את משקאותיו כדי לשמוע שוב את רעש הפתיחה של פחית את כדי לקנות נקניקיה שוב הוא היכן שהדברים צריכים להתרחש. בן המאה העשרים אשר עוסק בחיים עצמם ולא במבט עליהם אינו מביט על הזמן אלא חי בתוכו זוכר את כל מה שעבר עליו אך אינו מוכן להתפשר על רגע בספרייה. משפיע על מעט מאוד אנשים וחי מחוץ למסגרות. הוא אינו מסכים להיות חלק מהמסגרת ולכן לא יהיה חלק ממנה. למד בבצלאל אך איננו מבין את האוניברסיטה. משפיע על אופי האווירה אך אינו מוכן לאוויר קר מכיר את הדוקטורים אך אינו מעריך אותם. אדר הוא האיש שנושם חמצן ופולט פחמן דו חמצני הוא המטיח אמירות בפי העוברים ושבים ואינו שב למוזיאון הוא המחלק פסל לשלושה חלקים ואינו חוזר לבדוק אם התפרק. הוא שאינו מוכן להתדיין ללא תנועת כוס על השולחן או פריט נוסף באוסף האמנות שכולל אמנות אפריקנית וישראליאנה.   

נחום סלוצקר וברוך ברלינר בראשית

נחום סלוצקר

ברוך ברלינר

בראשית

הרב דוקטור טל סלוצקר

המוזיקאים הידועים שהופיעו כבר בכל רחבי העולם וידועים בארץ נחום סלוצקר וברוך ברלינר התפרסמו מאוד בעקבות יצירותיהם בראשית ואברהם ויצירותיהם הנפלאות שפורסמו בכל דרך על כל הבמות ויכולות להיחשב כמוזיקה יהודית אשר מולחנת לתזמורת אירופאית ולהרכבים קלסיים בהם בולטים כלי הקשת והרמוניות קלסיות שמושפעות מרוק ופופ ומוזיקת חזנים אפילו מתרבויות הברוק והרנסנס ושירה רוסית ובכל זאת משהו אינו מובן לכלל הציבור. מדוע יצירותיהם אינן מדוברות מעבר למעגלים הפנימיים של המוזיקה הקלאסית הרוק והפופ הישראליים וכיצד שמם זכור לנצח בתולדות המוזיקה הישראלית והאירופאית בזמן שכלל הציבור אינם יודעים כלל שבדיוק שם קורת המוזיקה הישראלית התשובה מצוייה כנראה בכך שהמוזיקה שלהם מתאימה לאניני טעם שאינם עסוקים בתרבות הנפוצה שמייצר ערוץ עשרים וארבע והם יודעים בדיוק לאיזה קהל הם מכוונים. 

צריך לציין שהמוזיקאים הידועים עסוקים במתמטיקה וביחסים עם הדת ועם החילוניות עם פילוסופיה ואמנות חזותית וגם הצייר וורמיר השפיע עליהם ואפילו האנימציה העכשווית של השירה העברית וקהלהם מכיר אותם ומדבר וכל רגע של נגינת יצירותיהם הוא ניצחון הנצח ואהבתם לנשותיהם והבנתם את המשפחה ותולדות היהדות האירופאית ואסור לשכוח לדקה שהופעתם על הבמה מזכירה את הופעותיהם הנפלאות במוסקבה ובארצות הברית והופעת נגן הרוק ארוך הזקן ומקהלת הגברים בבית הכנסת, שניהם אוהבים לחשוב ולהרגיש וחשובים להם הוידיאו והצילום וכל המדינה מסתירה מהם כמה ידועים מעשיהם שנטועים עמוק בהבנתם האקדמית ובזיכרונם את ליטא ושוויצריה את גרמניה ופולין ודמויותיהם חשובות לכל יהודי ואף הלחינו פזמון לבית ספר דתי. 

הגאונות ביצירותיהם טמונה ברוגע שמשרות הרביעיות ובפחד שמשרות מקהלות הגברים על הקהל הצעיר ואהבתם את ראוול בטהובן וסאטי וזיכרונותיהם הבלתי נשכחים שחיים בכל תיבות היצירות הקצרות והארוכות אותן הם כותבים ומשמיעים לנשותיהם ולקהל ענק שכולל כבר מיליוני אנשים ברחבי כל העולם המערבי. אהבתם לנשים וללימודים וחיי הבית וזיכרונם את מוזיקת הילדות והביוגרפיה הנפלאה של שניהם מביאה למחשבות ארוכות אודות חייהם והאישיות של כל אחד מהם. פולה אשתו של נחום מזכירה לו את יחסה הנפלא כשהיא אוהבת ואת השיתוף האהוב עליה של התרבות הבלתי נשכחת של אהבתם אותה הן זוכרות. היא מבינה אותו ולכן הולך לו במוזיקה והיא זוכרת את כתיבתה ולכן היא משוררת נפלאה והוא חושב על כתיבתה ומייד זוכר לכתוב שוב יצירה מוזיקלית בה הוא חושב עליה משום שכל רגע בו היא מבינה את המוזיקה הוא רגע בו הם מבינים. 

יש משהו שקשה להסביר במוזיקה בלי מילים ובפרסום שמכירים רק יודעי חכמת המוזיקה והתלהבותם מהתכנסות בבית הכנסת וידיעתם את החינוך והאבהות יוצאות מן הכלל ושניהם יודעים לכבד אחד את השני על ידי שיפור החיים אחד של השני כדי להתקרב עוד קצת למה שהוא שיתופם בין מקצועות המוזיקה והמתמטיקה הכלכלה וההוראה האקדמית והבית ספרית בה הם מכירים את כל תלמידיהם יוצאי הדופן ואת הכינורות ומחברות המתמטיקה של אוניברסיטת בר אילן ושל כפרי הנוער ובתי הספר של כל המדינה מהאקדמיה ועד בתי הספר התיכוניים בהם ייסד נחום סלוצקר את מגמות המוזיקה ואת הוראת הכינור והצ'לו לילדים ולבני נוער את מגמות הרוק ואת המופעים החיים שבהשפעת להקת קווין ואפילו את האהבה מלמדים אותם משום שכל המעורבים בעניין כולל רוחמה אשתו של ברוך הם מורים ואקדמאים זוכרי חזון אליהו והתכנסויות השבת הציונות והגאונות המוזיקלית והדתית ואין שום ספק שהאלוהות חשובה להם והתרגשות הקהל תחושות טובות ושמחתן של נכדות ספרי השירה וההומור של ברוך ומחזות וגם הכח בפילוסופיה ובהוראה בממשל ובדת.    

יואב עזרא המשורר של עולם המתים

הרב דוקטור טל סלוצקר

יואב עזרא המשורר של עולם המתים

הוצאת תל אביב לאור

כבר שנים רבות המשורר יואב עזרא מפרסם בשם בדוי את שיריו יוצאי הדופן ובדרך כלל הוא כותב שירים של שורה אחת שכבר פורסמו בהבה להבא ובדיזנגוף סנטר בזמנים בהם כתב העת מעין עוד היה פעיל. הוא בעל חוש הומור חד ובדיחות שאינן מפסיקות והוא חושב דרך התייחסות לדת ולהווי הברים וחיי הצעירים בני העשרים בעיר שאינה מפסיקה להפעיל את משפטיו אשר תמיד נותנים מחשבה מעניינת. הימשכות קבוצת הבא להבה אליו הביאה לפרסומו מחדש לאחר שנעלם במשך שנים משום שספריו מתחילת הקריירה הופיעו פעם אחת ולאחר מכן לא פרסם יותר דבר כבר במשך שנים רבות. הוא זכור לכולם ואינו מפסיק לכתוב ולהתפרסם גם בתקופות הקשות ביותר כולל תקופת הקורונה מהסיבה הפשוטה והיא ששרידותו בשירה היא אינסופית הוא חיה שרדנית אמיתית והוא יודע גם לנשוך. קרבתו ופרסומו בכתב העת עכשיו הוסיפה יוקרה לשיריו ולהבנתו בתחום השירה והפואטיקה שלו אמיתית והוא נקרא בפי המשוררים המשיח של עולם השירה ואפשר לומר שיואב הוא המשיח של השירה העברית. הוא עסוק בעולם פנימי רגיש ופואטי שמזכיר לכולם שהגיע העת לקחת את הכתיבה בקלות אפילו אם הוא אינו לוקח את השירה בקלות, הוא עשוי לבין מחדש דברים אם יתקרב לאמנות עוד יותר והוא אכן קרוב אליה. איסופו האין סופי של חומרי הוויה וזיכרונות הבנה באמנות ותרבות דפוס ויכולתו להתערב בחיי משוררים עשתה אותו לאחד המשוררים המעניינים ביותר בשטח ומגיע לו פרס לספרות אפילו יהיה זה פרס של השפעה על סצנת השירה משום שיואב עזרא אינו מתעניין בנושאים אקדמיים גם אם הוא עוקב במידה מסויימת אחרי הנעשה אפילו שם משום שהוא יודע יואב עזרא הוא אחד שמבין וזוכר בדיוק במה העניין בכל פעם וכך נוכחותו משפיעה על הנעשה לטובה. הלוואי והיו יותר משוררים שמתייחסים לחיים בקלות אך עבודתו של יואב עזרא מציגה את קשיי החיים ומלוא משקלם ולעתים קשה אף להתמודד עם דרך חיים כזו.  

בין האינטלקטואלים לחרדים

הרב דוקטור טל סלוצקר

הוא פילוסוף ד"ר לפילוסופיה

סופר, משורר צייר, ועורך ישראלי

מטרתו של ספר האמונה שבידך להציע לקורא השקפת עולם על נושאים שונים שוודאי ירצה להתוודע אליהם. קודם כל וודאי יחוש הקורא שמציאות חייו פרושה בין שתי אפשרויות. החילונית והדתית. ושתיהן קשורות במצב קיומי שמאפשר בחירה בין בדידות אקזיסטנציאלית לחיים בקהילה דתית, אינני אומר לקורא במה עליו לבחור אך ייתכן שירצה לחשוב על כך והנה שתי האפשרויות, אורח חיים חילוני מאפשר חופש מדת ואילו אורח חיים דתי מאפשר קרבה לבורא. פעולתו המרכזית של אורח החיים הדתי בתפילה ובשיחה עם הבורא. החילוני וודאי יחשוב כי מדובר במשימה מיותרת אך היא מספקת לאדם את החברה הנחוצה בשעת בדידות והיא מלווה בפליאה מן העולם שנמצא בחוץ. ישנם זרמים דתיים רבים וכל אדם רשאי לבחור בזה שירצה ולכל אחד מהם יתרונות וחסרונות אך כולם מאוחדים בהלכה עליה כולם מסכימים למרות מחלוקות והבדלים שניתן לגשר עליהם ולעתים הם אף דקים מאוד. בסיסי ההלכות כתובים בספר התלמוד ובספר השולחן ערוך אך ברצוני להוסיף המלצה נוספת. על המאמין לכתוב במחברת את מחשבותיו ותחושותיו ואולי אף לחבר לעצמו גרסאות משלו לתפילות כדי לדבר במילותיו ובמשפטיו שהוא בחר וחיבר. הדבר שונה מכתיבת שירה ונחשב בעיני דתיים רבים כגבוה יותר משירה. דרך זו מציעה חיזוק לאינדיבידואליזם השוכן בליבו של מאמין שלאו דווקא מעוניין ללכת בדרכם של הרבים אשר אינם חושפים בפני עצמם את מחשבותיהם בדרך ויזואלית. מקורן של האמנויות בארץ ביהדות והגות יהודית גם היא בדיאלוג מתמיד עם היהדות ומקורותיה במקרא ובאמונה היהודית גם כשהיא חילונית לחלוטין, עלינו לאמץ את המקורות אל ליבינו כדי להתחבר למקורות השפה ולדרכה להביע את שניתן להביע בעברית שברשותנו. אין פרוש הדבר עזיבת הספרות העברית או המוזיקה. עיקר העניין הוא במעבר מחשבות בסיס אלו שעוצבו במשך אלפי שנים על ידי עמנו ובנתינת יד לאטמוספירה זו לעצב את תודעת היומיום שלנו. והרי היהדות מצויה ביומיום זה שלנו ואפשר למצוא אותה בכל סיטואציה, מבית קפה ואוניברסיטה ועד חוף הים ומנוחת שבת, עלינו אם כן לחיות תודעה זו באופן שבועי ולאפשר לטוב שבה לחדור אלינו בין אם מדובר בסטודנט או בדוקטור באנשים עובדים או בחיים חיי נוחות יוצאים מגדר הרגיל. לשבת יש כח בלתי רגיל לעצב את תפישת הקדושה שלנו ולאפשר לנו לשרוד את עבודת הפרך שהשבוע עשוי לעתים להיות, אין צורך לעזוב לשם כך את חיי העבודה, מספיק לשם כך להתעדכן ולחשוב כיצד השבת אמורה להיות על פי ההלכה. אף אדם אינו מסוגל לשמור את כל חוקי היהדות בבת אחת מאז שבית המקדש חרב. יש הלכות שאי אפשר לקיים. אך עלינו לשמור את מה שמאפשר לנו לחוש שעשינו מספיק. בתל אביב יש לא מעט מוסדות דת. מקוואות ובתי מדרש בתי כנסת ותוכניות לימודים שונות. היהדות שורה בקיומה העכשווי המלא בכל ערי הארץ וכל אדם יכול לבצע את מה שהיא דורשת ממנו ואת המיטב מרגע שהוא מתעורר ועד שילך לישון. מה שצריך לשם כך הוא סידור או בית כנסת ומודעות ליהדות ששורה בכל אדם בעם היהודי בכל עת. בעיר זרמים חרדיים ודתיים ציונים, נחמנים ופולנים, ליטאים חב"דניקים וספרדים וכל מי שמעוניין להתקרב יכול לעשות זאת דרך ערוצים אלו וערוצים נוספים. העיקר לשמר את חווית הדורות והתוצאה יכולה להיות גילוי של היסטוריה משפחתית ואני רוחני עצמי יהודי ותודעה עמוקה שעשויה להיות ליטאית ישראלית תודעה קבלית או ציונית משיחית ובעצם מבחר התודעות עצום ומתחלק בין מספר עצום של אנשים. אנשים רבים צמאים להלכות ואלו ערוצים דרכם אפשר לקבל כאלה, ולהיחשף למושגים ותכנים מעולמה של היהדות - המצוות מתייחסות לעולם האדם ולעולם החי וכוללות בתוכן התייחסות לחומר ורוח וביהדות אי אפשר להפריד ביניהם. יהדות זו שאני מציע היא מיזוג בין יהדות דתית וחילונית ולאו דווקא צריך להפריד ביניהן. שתיהן יכולות לדור בכפיפה אחת באותו אדם. אלוהים ברא את האדם כדי שרוח וחומר ידורו בו בכפיפה אחת והוא יכול לחיות בשלום עם החומר בעולם עם הבשר ועם רצונותיו להתחבר עם נשים או לחיות בייסורים אך מדוע בעצם? היהדות מציעה לאדם מיזוג שנותן לחיי הרוח והבשר כבוד באורח חיים אחד ומאפשר שמירה על מצוות נידה וחגים, מרחק נגיעה שבת ותפילה. כפי שהאדם דר בעיר הרוח דרה בחומר וזזה דרכו כפי שאוויר נושב בצינורות, המחשבה מוכלת באדם והבשר ואפילו קיום המוח אינם ההסבר היחידי לקיומו של האדם. אם היה האדם רק נוירונים ואלקטרונים לא היה יכול לחשוב והיה דומה יותר למחשב אך האדם הוא הרבה יותר מזה. הוא יש שנע בעולם ומודע למה שמפעיל אותו ותודעה חילונית שאינה מושפעת ולו במעט מתודעה דתית אינה מאפשרת למלא את אותו חלל אשר משאירה החילוניות מנוכר ריק ומבודד מרוחניות אלוהית.

בין האינטלקטואלים לחרדים